אל-וסת (אמנוריאה) מוגדרת כהיעדר דימום וסתי. לא מעט נשים סובלות מהפרעה זו, העשויה להתבטא כהפסקה ארוכה בין וסתות הגורמת לקשיים בתזמון מועד הביוץ וכניסה להריון. כפי שידוע הן מהמסורת הרפואית והן מהמחקר המודרני, ביכולתה של רפואת הצמחים לתת מענה משמעותי לבעיה ולהוביל להסדרה של המחזור החודשי כמו גם להופעת הביוץ ולשיפור הפוריות. בנוסף, צמחי המרפא יתנו מענה לתסמינים גופניים אופייניים דוגמת עייפות והשמנה ולשיפור בתסמינים הנפשיים שלא אחת מתלווים למצב זה.
גורמים ותסמינים
הופעתה של הווסת תלויה בתקינות תפקוד המערכת ההורמונאלית הנשית אשר מושפעת מגורמים גנטיים וסביבתיים. מבחינים בין אמנוראה ראשונית, בה לא הופיעה ווסת מעולם עקב ליקוי גנטי מולד כדוגמת תסמונת טרנר, אל מול אמנוריאה שניונית, הנפוצה הרבה יותר והמוגדרת כהעדר של הווסת למשך שישה חודשים רצופים. הגורמים לאמנוראה שיניונית הינם רבים, וביניהם חסרים תזונתיים, דחק (סטרס), פעילות גופנית מאומצת, הפרעות אכילה, הפרעות נפשיות שונות, תת פעילות של בלוטת התריס, שחלות פוליציסטיות, היפרפרולקטינמיה ותסמונת גיל המעבר.
הטיפול רפואי המקובל באל-וסת
הטיפול המקובל יתרכז במתן תכשירים הורמונאליים במטרה להוביל להגעתה הסדירה של הווסת. לעיתים יעשה ניסיון לפתור את גורם הרקע, כמו למשל מתן טיפול תרופתי לתת פעילות בלוטת התריס או מתן תרופות נוגדות דיכאון. הרפואה המודרנית מתרכזת באיזון מדדים ובניסיון לתת מענה מידי, ועל פי רוב אינה מבחינה בפגיעה עתידית אשר עלולה להיווצר על ידי נטילה ממושכת של תכשירים הורמונאליים; כך הטיפול התרופתי עצמו עלול להוות גורם סיכון לתחלואה בהמשך.
הטיפול הצמחי באל-וסת
בבסיסה, רפואת הצמחים שואפת לאפשר טיפול מקיף הנותן מענה לשורש הבעיה ולביטוייה. יעילותם של צמחי המרפא מדברת בעד עצמה; מזה אלפי שנים נעשה בהם שימוש למגוון של מחלות לרבות תופעות גניקולוגיות בכלל ואל-וסת וחוסר פוריות בפרט. אסטרטגיות טיפוליות עיקריות הנהוגות באל-וסת כוללות השפעה המסדירה את תפקוד המערכת ההורמונאלית ופעילות מניעת דם \מקדמת וסת (אמנוגוגית). פעילויות רפואיות נוספות יתלוו לטיפול מרכזי זה בהתאם לטיפוס, לטבע הליקוי ולתסמינים הקונקרטיים, לדוגמא; במצב של עייפות ואנמיה יעשה שימוש בצמחים מזינים ומעצימי דם. צמחים התומכים בתפקוד מערכת העצבים ישולבו במצב בו מערבים דיכאון ואי יציבות נפשית. עודף משקל יטופל עם צמחים מווסתי תאבון ומאיצי מטבוליזם וכדומה.
צמחים ספציפיים לטיפול באל-וסת
שניים מבין צמחי המרפא המקובלים ביותר בטיפול, הנותנים מענה מקיף לאל-וסת, הינם שיח אברהם מצוי ואנג'ליקה סינית.
שיח אברהם מצוי (Vitex agnus castus)
מקובל בשימוש הרפואה המסורתית של אזורנו עוד מימי קדם. אבי הרפואה, היפוקרטס, שחי ביוון במאה החמישית לפנה"ס, מציין שימוש בצמח כעזר בפליטת השלייה לאחר הלידה. דיוסקורידס, בן המאה הראשונה לספירה, המליץ עליו לטיפול בזיהומים שמקורם ברחם וכמקדם וסת. לאורך ההיסטוריה שימשו פירות הצמח לטיפול במגוון בעיות הקשורות למחזור החודשי הנשי, לחיזוק מערכת העיכול ולהגברת תנובת החלב בנשים לאחר לידה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב שיח אברהם לצמח ייחודי במנגנון השפעתו ההורמונאלית. הוא משפיע על המאזן ההורמונאלי דרך התערבות בהשפעת ההיפותלמוס על פעילות בלוטת יותרת המוח, דבר הגורם להגברת הפרשה של LH והפחתת FSH, ובכך משפר את פעילות הגופיף הצהוב ומגביר הפרשת פרוגסטרון בשחלה.
אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis)
אחד מכינויו הרבים של הצמח הוא "הג'ינסנג הנשי"; כינוי שהוענק לו על שום פעילותו המאזנת והמזינה על המערכת ההורמונאלית הנשית. האנג'ליקה משמשת ברפואה הסינית המסורתית, בה היא מקוטלגת כ"מעצימת דם", מזה אלפי שנים להקלה בכאבי מחזור ובתופעות הידועות היום כתסמונת טרום וסתית. ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת האנג'ליקה הסינית לצמח עדין המשמש בעיקר לטיפול במגוון בעיות רפואיות שמקורן במערכת ההורמונאלית הנשית, בין השאר גם באל-וסת.
