מחלת קרוהן (Crohn's Disease) היא מחלת מעי דלקתית כרונית מולטי-פקטוריאלית. הסיבה המדויקת להתפרצותה אינה ידועה, אך מקובל בעולם הרפואה כי היא נובעת משילוב של כשל במערכת החיסון, גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים.
המחלה מתאפיינת לרוב בנגעים מודלקים לאורך כל מערכת העיכול, ופוגעת בשכיחות הגבוהה ביותר בחלק שנקרא "איליום" (המעי העקום), אך עשויה לערב איברים נוספים למעשה מהפה ועד המעי הגס. מהלך המחלה מתבטא בתקופות הפוגה לצד התלקחויות חוזרות, כאשר התמונה הקלינית מציגה מניפה רבה של אפשרויות – החל מתסמינים קלים ועד למצב קשה המחייב התערבויות פולשניות, אשפוזים, טיפול תרופתי ותזונתי תוך-ורידי.
חשוב לציין כי בניגוד לדלקות מעיי אחרות לדוגמה קוליטיס כיבית הפוגעת רק בשכבת הרירית (Mucosa), הדלקת בקרוהן היא טרנסמורלית (Transmural), כלומר היא חודרת את כל שכבות דופן המעי. מאפיין אנטומי מובהק נוסף הוא נוכחותם של "נגעים מדלגים" (Skip Lesions) – אזורים דלקתיים המופרדים על ידי קטעי מעי בריאים לחלוטין.
טריגרים להופעת המחלה
ראשית חשוב לציין כי בספרות הרפואית המודרנית כיום מחלת קרוהן מוגדרת כמחלה "תיווך-חיסונית" או "אוטו-אינפלאמטורית", ולא כמחלה אוטואימונית קלאסית כמו שהגדירו אותה בעבר. ההבדל הוא שבמחלה אוטואימונית הגוף תוקף את רקמותיו שלו, ואילו בקרוהן המערכת החיסונית מציגה תגובת-יתר כנגד פתוגנים ומזהמי מעיים שונים ו/או כנגד חיידקי המעיי (מיקרוביום).
נטייה גנטית: קיומו של רקע גנטי מובהק, המשתקף בשכיחות מוגברת בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה. זוהו למעלה מ 200 מיקומים גנטיים הקשורים למחלה, כאשר המוכר שבהם הוא מוטציה בגן NOD2 המשפיע על זיהוי חיידקים במעי.
פגיעה במנגנון החיסוני: שיבוש כרוני במערכת החיסון המוביל לתגובה בלתי מבוקרת המתווכת בעיקר על ידי תאי T.
דיסביוזיס (שינוי במיקרוביום): תגובה חיסונית לקויה המופנית ישירות נגד האנטיגנים של המיקרוביום (חיידקי המעי הטבעיים).
עישון טבק: גורם סיכון וטריגר סביבתי מרכזי, המשפיע ישירות על החמרת המחלה והעלאת תדירות ההתלקחויות.
תזונה מערבית: תזונה מתועשת, עשירה בשומנים מוקשים, פחמימות פשוטות (סוכרים) ומזון מעובד, המשפיעה לרעה על רירית המעי ועל הרכב החיידקים במעי.
אלרגיות למזון וחסרים תזונתיים: רגישויות ואי סבילות לתתי-רכיבים תזונתיים (כגון לקטוז וגלוטן) אשר גורמים לשפעול הדלקת או לפגיעה בכושר ההתחדשות של התאים. כל זאת תוך פגיעה בספיגה של נוטריינטים חיוניים.
זיהומים אקוטיים: חשיפה למזהמי מעיים וטפילים שונים במערכת העיכול, העלולים להוות טריגר ראשוני להפעלת מערכת החיסון.
נטילת אנטיביוטיקה: שימוש בתרופות אנטיביוטיות הגורם לשינוי קיצוני, ממושך ובלתי תקין בהרכב המיקרוביום (חיידקי המעי), ובכך מעלה את הסיכון להתפרצות או התלקחות.
סטרס וטראומה: מצבי דחק נפשי קיצוניים או מתמשכים וטראומות פסיכולוגיות מוכרים כטריגרים משמעותיים המשפיעים על מערכת העיכול (דרך ציר המוח-מעי), ותורמים לעוררות דלקתית ולהתלקחות התסמינים.
תסמיני המחלה
התסמינים עלולים להופיע באופן קבוע או לסירוגין, במספר רב או מועט של מוקדים ובאופנים שונים, ועל כן מומלץ להיוועץ במומחה בתחום שידע לאבחן ולעשות אינטגרציה רחבה. להלן חלוקת התסמינים באופן כללי:
תסמינים קלאסיים במערכת העיכול
הפרעות ביציאות: שלשולים כרוניים וחוזרים, עשויים להיות מלווים בדם או בריר (עודף לחות).
כאבי בטן: כאבים עוויתיים חוזרים, הממוקדים בעיקר ברביע הימני התחתון (אזור האיליום).
תסמינים גסטרואינטסטינליים עליונים: בחילות, הקאות, וכן כיבים (אפטות) בחלל הפה.
מעורבות פריאנלית: פצעים, סדקים (פיסורות) ונגעים באזור פי הטבעת, המלווים לעיתים בטחורים.
היצרויות: הצטלקות של דופן המעי המובילה לחסימות מעי.
פיסטולות: חיבורים אנטומיים פתולוגיים בין לולאות מעי לאיברים סמוכים (שלפוחית השתן, אזור פי הטבעת ועוד).
אבצסים: הצטברויות מוגלתיות מזוהמות בחלל הבטן או באגן.
תסמינים סיסטמיים (כלל-גופיים)
תזונה ומשקל: חוסר תיאבון המוביל לירידה משמעותית במשקל, שמלווה בחוסרים תזונתיים ועלול לגרום גם לעיכוב בגדילה אצל ילדים ומתבגרים ודלדול עצם בקרב מבוגרים.
תגובה דלקתית: חום ועייפות קיצונית, המוחמרת לרוב בשל אנמיה כרונית.
ציפורני כפית (Koilonychia): מצב שבו הציפורן הופכת דקה וקעורה פנימה (כמו כף). זוהי תופעה קלאסית של אנמיה קשה מחוסר ברזל, הנפוצה בתת ספיגה ודלקות מעי.
עיניים: דלקות עיניים בשכיחות גבוהה, הפרשות רבות וריסים דבוקים בעיקר בעת היקיצה.
כבדוכיס מרה: הפרעות ומחלות בתפקודי הכבד כולל אבני מרה.
אבחון המחלה
אבחון מחלת קרוהן מבוסס על שילוב של גיל, תסמינים קליניים, בדיקות מעבדה והדמיות פולשניות ולא-פולשניות.
גיל: שנות העשרה או העשרים המוקדמות (ייתכן גם בגיל מאוחר יותר).
קלפרוטקטין בצואה (Calprotectin): חלבון המופרש במצבי דלקת במעי. מדד רגיש מאוד להבדלה בין מחלת מעי דלקתית (IBD) לתסמונת המעי הרגיז (IBS).
מדדי דלקת חשובים: הראשון CRP (C-Reactive Protein) – חלבון מיוחד המיוצר בכבד ומופרש אל זרם הדם תוך שעות ספורות מרגע התפרצות של דלקת, זיהום או פגיעה ברקמה. הוא נחשב למדד "בזמן אמת" (מהיר ורגיש) וזהו היתרון הגדול שלו. רמת ה CRP עולה בחדות (לעתים פי מאות מהנורמה) בתוך 4 עד 6 שעות מתחילת תהליך דלקתי אקוטי, ויורדת במהירות חזרה לנורמה ברגע שהדלקת פוחתת.
השני, מדד שקיעת דם (ESR – Erythrocyte Sedimentation Rate) – בדיקה זו אינה מודדת חלבון ספציפי, אלא בוחנת פיזית כמה מהר תאי הדם האדומים (אריטרוציטים) שוקעים לתחתית המבחנה במשך שעה אחת. במצב רגיל, תאי הדם דוחים זה את זה ושוקעים לאט, כאשר יש דלקת בגוף, הכבד מייצר חלבונים (כמו פיברינוגן) שגורמים לתאי הדם "להידבק" זה לזה, להפוך לכבדים יותר ולשקוע מהר יותר. בניגוד ל CRP, לשקיעת הדם לוקח ימים ואף שבועות לעלות מרגע תחילת הדלקת, והיא נשארת גבוהה למשך זמן רב גם לאחר שהחולה כבר מרגיש טוב יותר והדלקת נסוגה.
בדיקת נוגדנים: בדיקת נוגדני ASCA (השכיחים בקרוהן) ונוגדני pANCA (השכיחים יותר בקוליטיס כיבית) לסיוע באבחנה מבדלת.
תוצאה של ASCA חיובי ו-pANCA שלילי תומכת בסבירות גבוהה במחלת קרוהן. בעוד שתוצאה של pANCA חיובי ו-ASCA שלילי תומכת בסבירות גבוהה יותר בקוליטיס.
הערה חשובה – הבדיקות הללו לא תמיד חיוביות אצל כל החולים. נוגדני ASCA, למשל, מופיעים רק אצל כ-50% עד 70% מחולי הקרוהן. זה אומר שתוצאה נמוכה אינה שוללת את קיום המחלה וצריך להמשיך עם הבירור לבדיקות הפולשניות הבאות.
גסטרוסקופיה (Gastroscopy): צינור אנדוקסופ המוחדר דרך הפה והגרון ובודק את מערכת העיכול העליונה בלבד – הוושט, הקיבה והתריסריון תחילת המעי הדק.
קולונוסקופיה(Colonoscopy): מוחדר דרך פי הטבעת ובודק את מערכת העיכול התחתונה – המעי הגס והחלק הסופי של המעי הדק.
בדיקת גלולת מצלמה (Capsule Endoscopy): בליעת קפסולה זעירה המצלמת את מערכת העיכול. משמשת בעיקר לזיהוי קרוהן הממוקם עמוק במעי הדק, במקומות שקולונוסקופיה רגילה אינה מגיעה אליהם.
MRI: בדיקה לא-פולשנית להדמיית דופן המעי הדק. הבדיקה אינה פולטת קרינה ומצוינת לזיהוי סיבוכים כמו היצרויות, פיסטולות ואבצסים.
CT: בדיקת הדמייה מהירה וזמינה יותר (מבוססת על קרינת רנטגן), גם כן לא פולשנית, המשמשת בעיקר במצבי חירום להערכת סיבוכים חריפים בבטן.
טיפול קונבנציונלי לקרוהן
ראשית חשוב להדגיש שמטרת הטיפול במחלת הקרוהן ברפואה המערבית היא השגת הפוגה (רמיסיה) קלינית בלבד, שכן הגישה איננה מאמינה באפשרות שהמחלה ניתנת לריפוי. האסטרטגיה הטיפולית מותאמת אישית לרמת הפעילות של המחלה וכוללת שלוש זרועות מרכזיות:
1. טיפול פרמקולוגי (תרופתי)
הטיפול מבוסס על דיכוי וויסות התגובה הדלקתית בדופן המעי באמצעות מספר קווי טיפול:
קו ראשון ומצבים קלים: תרופות ממשפחת האמינוסליצליים ASA5 (כמו פנטסה, רפאסאל או אסאקול) עוברות את הקיבה מבלי להתפרק, ומגיעות ישירות אל אזורי הדלקת במעי להפחתת הייצור של החומרים מתווכי הדלקת באופן מקומי.
השריית הפוגה בהתלקחות חדה: תרופות ממשפחת הקורטיקוסטרואידים כגון פרדניזון ניתנות לטווח יחסית קצר.
אחזקה חיסונית: תרופות ביולוגיות (כגון אימורן או מטוטרקסט) ניתנות לשמירה על הפוגה לטווח ארוך. הן משבשות את היכולת של תאי הדם הלבנים לשכפל את ה DNA של עצמם ובכך מדכאות ומפחיתות את המערכת החיסונית מלהגיע לאזור.
טיפול אנטימיקרוביאלי: אנטיביוטיקה ייעודית למצבים של זיהום משני או פיסטולות.
2 . טיפול תזונתי ומנוחת מעי
הזנה ייעודית: שימוש בהזנה אנטרלית (EEN) כגון "אינשור" אשר מספק למערכת העיכול את כל הנוטריאנטיים שהוא צריך ומאפשר תוך כדי כך מנוחה מסיבים, גלוטן ועוד חומרים שעלולים להפריע לריפוי המעי. אפשרות נוספת היא הזנה תוך-ורידית מלאה (TPN) במצבים של תת-ספיגה חמורה, חסימות מעי או התלקחות קשה בהם לא ניתן להכניס כלל מזון דרך הפה.
3. התערבות כירורגית
ניתוח נשקל במקרים של עמידות לטיפול התרופתי או במקרים של סיבוכים מבניים (היצרויות, אבצסים פנים-בטניים). הניתוח יכלול בדר"כ כריתת מקטעי מעי נגועים ו/או הרחבת היצרויות. אגב הסטטיסטיקה מצביעה על כך ש 70% מהחולים יזדקקו להתערבות כירורגית אחת לפחות בחייהם, וחשוב להדגיש שהניתוח אינו מהווה ריפוי וקיימת שכיחות גבוהה של הישנות המחלה.
הטיפול הטבעי בקרוהן
המידע שמור לסטודנטים בלבד!
רוצים לדעת ולקבל את הפרוטוקול הטבעי בתזונה וצמחי המרפא לטיפול בקרוהן
הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של המחר!
