לחץ וסטרס כרוני – תגובות, הורמונים, השפעות בריאותיות ודרכי התמודדות.
התפתחות מושג הסטרס
המונח "סטרס" נכנס לעולם המדעי במאה ה־20 דרך עבודתו של החוקר הנס סלייה (Hans Selye), במקור המושג נלקח מתחום הפיזיקה, שם הוא מתאר לחץ הגורם לעיוות חומרי. סלייה היה הראשון שהסביר את הסטרס כתופעה ביולוגית רחבה המתרחשת בכל אורגניזם במצבי לחץ. בשנת 1936 סלייה פרסם את המודל הידוע בשם "סינדרום ההסתגלות הכללי" (General Adaptation Syndrome GAS), שבו תיאר שלושה שלבים עיקריים בתגובת הגוף ללחץ:
שלב האזעקה – (Alarm) הגוף מגיב במהירות לאיום באמצעות שחרור הורמוני סטרס והפעלת מנגנון "הילחם או ברח".
שלב ההתנגדות– (Resistance) הגוף מנסה להסתגל לגירוי תוך שמירה על דריכות.
שלב התשישות – (Exhaustion) כאשר הלחץ מתמשך, מאגרי האנרגיה מתרוקנים ונגרמים נזקים פיזיולוגיים ונפשיים.
כבר אז הובן כי סטרס קצר טווח יכול להיות יעיל וחיוני להישרדות, אך סטרס מתמשך מהווה גורם סיכון משמעותי לבריאות. כיום ידוע שסטרס כרוני משפיע באופן רציני על תחלואה ותמותה ומהווה גורם מרכזי במחלות כרוניות רבות.
סטרס אקוטי – תגובת הגוף המיידית וחשיבות הסטרס כמנגנון הישרדותי
למרות הקונוטציה השלילית שיש למילה "סטרס", חשוב להבין כי סטרס במינון נכון הוא אחד הכלים האבולוציוניים החשובים ביותר להישרדות האדם. ללא מנגנון זה, לא היה ביכולתנו להגיב במהירות למצבי סכנה.
תגובת הלחץ מעלה ערנות, מרכזת את הקשב ומאפשרת קבלת החלטות מהירה.
במצב לחץ גופנו מפנה אנרגיה מהמערכות הפחות חיוניות (כמו עיכול ורבייה) לטובת מערכות מיידיות להישרדות (מוח, לב, ריאות, שרירים). מנגנון זה שימש את אבותינו לצורך התמודדות עם איומים קיומיים, למשל, מפגש עם טורף או סכנה ממשית.
גם כיום בחיי היומיום המודרניים, סטרס קצר טווח מסייע לשפר ביצועים כמו במבחן, בעמידה מול קהל או בספורט תחרותי.
תגובות פיזיולוגיות בזמן סטרס פעיל
יובש בפה
קצב הלב עולה
לחץ הדם עולה
רמת סוכר בדם עולה
האישונים מתרחבים
כיס השתן עובר הרפיה
הנשימה מהירה ושטחית
יש האטה במערכת העיכול
השרירים מתכווצים
ההורמונים ותפקידם ההישרדותי
כל התגובות ההורמונליות שמתרחשות במצב סטרס אינן מקריות – הן נועדו לאפשר לגוף לגייס אנרגיה, לשפר ערנות ולכוון את המשאבים החיוניים אל מערכות ההישרדות המרכזיות (מוח, לב, ריאות ושרירים) גם במחיר דיכוי מערכות אחרות שאינן בעדיפות גבוהה בשלב הלחץ (עיכול, רבייה, חיסון).
אדרנלין: מעלה דופק ולחץ דם, מרחיב אישונים ומעלה ערנות
נוראדרנלין: מכווץ כלי דם, מפנה דם לשרירים ולמוח
קורטיזול: מגייס אנרגיה, מעלה סוכר בדם, מדכא עיכול ורבייה
גלוקגון: מעלה את הגלוקוז בדם על ידי פירוק גליקוגן
פרולקטין: מדכא זמנית את מערכת הרבייה לטובת הישרדות
הורמוני המין: מופחתים בסטרס, כיוון שהרבייה אינה בעדיפות בזמן סכנה
מעבר ל"הילחם או ברח", קיימים מנגנוני תגובה נוספים:
Fight הילחם – התמודדות ישירה עם האיום באמצעות כוח או תוקפנות
בפיזיולוגיה: אדרנלין גבוה, לחץ דם מוגבר, שרירים מתוחים
ביומיומי: נטייה לעימותים, כעס וחמה
Flight ברח – בריחה מהאיום והימנעות מלהתעמת
בפיזיולוגיה: זרימת דם לרגליים, נשימה מהירה
ביומיומי: הימנעות ממצבים, בריחה רגשית, תסכול
Freeze קפיאה – שיתוק זמני וחוסר פעולה
בפיזיולוגיה: שילוב של הפעלת המערכת הסימפתטית והפאראסימפתטית, עם תחושת ניתוק
ביומיומי: תחושת תקיעות, קושי בקבלת החלטות, פחדים
Fawn התרצות – ניסיון להרגיע או לרצות את האיום באמצעות ציות
בפיזיולוגיה: פעולה להפחתת עימות
ביומיומי: קושי להגיד "לא", נטייה לרצות אחרים על חשבון העצמי
מהו סטרס כרוני?
סטרס/לחץ כרוני מתרחש כאשר גורמי הלחץ אינם חולפים אלא נמשכים לאורך זמן (ימים/שבועות/חודשים/שנים). בניגוד לסטרס אקוטי, שמטרתו הישרדות מיידית, סטרס כרוני שומר את הגוף במצב של "כוננות מתמשכת".
הסכנה הגדולה בסטרס כרוני היא בכך שלאורך זמן האדם מפסיק להרגיש את רמות המתח, הן הופכות עבורו ל"מצב ברירת מחדל". למרות זאת, המערכת הפיזיולוגית ממשיכה להיות דרוכה, רמות הקורטיזול והאדרנלין נשארות גבוהות, וכל מערכות הגוף נשחקות בהדרגה עד כדי פגיעה מתמשכת במערכות הגוף כגון במערכת העצבים, במערכת החיסונית, במערכת ההורמונלית, במערכת העיכול, בלב ועוד.
במצב זה, ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (HPA axis) ממשיך לפעול: ההיפותלמוס שולח הורמונים שמעוררים את ההיפופיזה, ההיפופיזה מפרישה- (Adrenocorticotropic hormone) ACTH – הורמון מגרה יותרת הכליה, בלוטת האדרנל מפרישה קורטיזול. הפעלה מתמשכת זו מובילה לעומס ולנזקים בגוף.
תסמינים אופייניים לסטרס כרוני
עייפות כרונית
כאבי ראש/גב/מפרקים
יובש בפה
הפרעות שינה
ירידה בריכוז ובזיכרון ("ערפל מוחי")
עלייה במשקל
שחיקת מערכת החיסון
תופעות עיכול (שלשולים, עצירות, כאבי בטן, פגיעה במקרוביום והתפרצות של מזהמי עיכול)
תופעות עוריות (יובש, גירודים, סבוריאה, פצעים)
דיכאון, חרדה, ירידה במוטיבציה
ההורמונים והשפעותיהם בסטרס כרוני
קורטיזול: עודף כרוני מוביל לעלייה במשקל, סוכרת, ירידה בחיסוניות, דיכאון ופגיעה בזיכרון
אדרנלין ונוראדרנלין: עומס על הלב וכלי הדם, יתר לחץ דם, מחלות לב
גלוקגון: מעלה סוכר לאורך זמן וגורם להשמנה, עמידות לאינסולין ולסוכרת
פרולקטין: דיכוי מערכת הרבייה
הורמוני מין: ירידה ברמות אסטרוגן/טסטוסטרון – פגיעה בפריון, ירידה בחשק המיני, בעיות בשלד, סרטן על רקע הורמונלי
נזקים לטווח ארוך
סטרס כרוני נחשב כיום לאחד הגורמים המרכזיים והמשפיעים על תחלואה ותמותה. הוא תורם להתפתחות מחלות לב וכלי דם, סוכרת, השמנה, מחלות עיכול כרוניות, פגיעה במערכת החיסון, מחלות אוטואימוניות, סרטן, מחלות נפשיות כגון דיכאון וחרדה, פגיעה במיקרוביום ובמערכת העיכול, ואף לתהליכי הזדקנות מואצים.
הטיפול טבעי בהתמודדות עם סטרס
ראשית נזכיר שסטרס חד פעמי הוא מנגנון הגנה חיוני, אך סטרס כרוני מהווה מצב פתולוגי מתמשך, הפוגע במערכות רבות, לעיתים גם מבלי שנרגיש בכך באופן ישיר. הבנת ההיסטוריה של מושג הסטרס, חשיבותו האבולוציונית להישרדות, תגובות הגוף, ההורמונים המעורבים, מנגנוני טראומה ודרכי ניהול הסטרס מאפשרת לאדם ולמטפל לזהות מצבי סיכון מוקדם, ליישם כלים לניהול סטרס, ולמנוע נזקים לטווח הארוך. שילוב גישות טבעיות כגון צמחי מרפא עם כלים קוגניטיביים והתנהגותיים מעניקים תמיכה רחבה לבריאות הגוף והנפש.
רוצים לדעת איזה פעילות גופנית, תזונה טבעית, צמחי מרפא, תוספי תזונה ועבודת גוף נפש מסייעים להורדת רמות הסטרס… הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ובואו להיות המטפלים של העתיד!
כתיבה: אירה הורוביץ – הרבליסטית קלינית (Cl.H), מטפלת בתזונה טבעית ותוספי תזונה, מנחה לאורח חיים בריא (Integrative nutritionist), מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת בפרחי באך, אחות מוסמכת BA
ביבליוגרפיה
Chrousos, G. P. (2009). Stress and disorders of the stress system. Nature Reviews Endocrinology, 5(7), 374–381.
McEwen, B. S. (2007). Physiology and neurobiology of stress and adaptation: central role of the brain. Physiological Reviews, 87(3), 873–904.
Schneiderman, N., Ironson, G., & Siegel, S. D. (2005). Stress and health: psychological, behavioral, and biological determinants. Annual Review of Clinical Psychology, 1, 607–628.
Sapolsky, R. M. (2004). Why Zebras Don’t Get Ulcers. Henry Holt.
Cohen, S., Janicki-Deverts, D., & Miller, G. E. (2007). Psychological stress and disease. JAMA, 298(14), 1685–1687.
Hoffman, D. (2003). Medical Herbalism: The Science and Practice of Herbal Medicine. Healing Arts Press.
Murray, M. T., & Pizzorno, J. E. (2012). The Encyclopedia of Natural Medicine (3rd ed.). Atria Books.
Bone, K., & Mills, S. (2013). Principles and Practice of Phytotherapy. Churchill Livingstone.
Weil, A. (2017). Spontaneous Happiness. Little, Brown.
(2020). Stress and health: Public health impact. World Health Organization.
Russ, T. C., et al. (2012). Psychological distress as a risk factor for mortality. BMJ, 345, e4933.
Shchaslyvyi, A. Y., et al. (2024). Comprehensive review of chronic stress pathways and the efficacy of behavioral stress reduction programs. International Journal of Environmental Research and Public Health, 21(5), 453.
Ghasemi, F., et al. (2024). Stress and stress responses: A narrative literature review. Australasian Psychiatry, 32(4), 415–424.
Alotiby, A. (2024). Immunology of stress: A review article. Journal of Clinical Medicine, 13(21), 6394.
Girotti, M. (2024). Effects of chronic stress on cognitive function – from neurobiology to cognitive flexibility. Progress in Neuro-Psychopharmacology & Biological Psychiatry, 127, 110678.
Piao, X., et al. (2024). Continuous worsening of population emotional stress globally: Evidence from 2007–2021. BMC Public Health, 24, 20961.
Malykhin, N., et al. (2025). Effects of duration and intensity of psychological stressors on distress, depression, and anxiety. Journal of Psychiatric Research, 176, 43–52.
Weinmann, T., et al. (2025). Association of chronic stress during studies with risk of depressive symptoms later in life: A 10-year follow-up study. Scientific Reports, 15, 85311.
Oehlke, S.-M., et al. (2025). Chronic stress and post-traumatic stress in Long COVID: A comparative survey study. Current Psychology.
