הגדלה שפירה של הערמונית (BPH) – Benign Prostatic Hyperplasia
כתיבה – אמיר לוי
רקע כללי
הגדלה שפירה של הערמונית (Benign Prostatic Hyperplasia – BPH) היא שגשוג תאים לא-סרטני (היפרפלזיה) של הרקמה הבלוטית בבלוטת הערמונית. מדובר באחת התופעות הפיזיולוגיות הנפוצות ביותר בגברים בגיל השלישי. הגדלה שפירה מהווה גם את הגורם העיקרי להפרעות בהשתנה בקרב גברים בלבד .(LUTS – Lower Urinary Tract Symptoms).
כאמור, בלוטת הערמונית נמצאת רק אצל גברים וממוקמת באגן, מתחת לשלפוחית השתן וקדמית לרקטום, והיא למעשה מקיפה את צינור השופכה. ערמונית תקינה הינה סביב נפח של 20 סמ"ק וגודלה דומה לגודל של אגוז מלך. במצב של ערמונית מוגדלת נפח הבלוטה גדל משמעותית, הגדלה קלה תתרחש בטווח של 30–40 סמ"ק, הגדלה בינונית 40–80 סמ"ק, ובמקרים קשים הערמונית יכולה להגיע לנפחים של מעל 100 סמ"ק ואף 200 סמ"ק.
הערמונית מחולקת לארבעה אזורים עיקריים:
אזור המעבר (Transition Zone): מקיף את השופכה ובו מתפתח תהליך ה BPH (ההגדלה השפירה) הגורם לחסימת השתן.
האזור ההיקפי (Peripheral Zone): מהווה כ 2 שליש מנפח הבלוטה, ממוקם בחלק האחורי והצדדי, ומהווה את האתר המרכזי שבו מתפתח רוב מקרי סרטן הערמונית.
האזור המרכזי (Central Zone): מהווה כ 25% מהבלוטה, מקיף את צינורות הזרע ועמיד יחסית לפתולוגיות, אך גידולים בו נוטים להיות אגרסיביים.
הסטרומה הפיברו-מוסקולרית הקדמית (AFMS): מורכב משריר חלק ורקמת חיבור. אין בו פתולוגיות ראשוניות, אך הוא משמש כנתיב להתפשטות גידולים סמוכים.
הגורמים להגדלה שפירה של הערמונית
הגורמים להגדלה שפירה של בלוטת הערמונית טמונים בשינויים הורמונליים מורכבים המתרחשים בגוף הגבר ובאורח החיים, להן הגורמים העיקריים ל BPH:
תיאוריית DHT: פעילות מוגברת של האנזים אלפא רדוקטאז 5 (5 alpha reductase) תיאוריה זו סוברת כי הגורם המרכזי הינו פעילות מוגברת של האנזים העולה עם הגיל. אנזים זה אחראי להפיכת ההורמון הטסטוסטרון לתרכובת פעילה ועוצמתית יותר הנקראת דיהידרוטסטוסטרון (Dihydrotestosterone – DHT), ל DHT תפקיד מפתח בעידוד גדילת תאי הערמונית ושגשוגם.
תיאוריית האסטרוגן: תיאוריה נוספת טוענת כי הגורם טמון בשיעור עליית הורמון האסטרוגן. בקרב גברים, אסטרוגן מצוי באופן טבעי ברמות נמוכות יחסית לנשים. עם עליית הגיל, חלה ירידה הדרגתית ברמת הטסטוסטרון, וכתוצאה מכך היחס בינו לבין האסטרוגן משתנה. עודפי האסטרוגן גורמים לגדילה והתרחבות של תאים בגוף, ובכלל זה להגדלה פיזית של בלוטת הערמונית. ההסבר הוא שבגוף תקין תאים זקנים מתים ומפנים מקום לתאים חדשים (תהליך הנקרא אפופטוזיס), מחקרים מראים כי אסטרוגן, דרך השפעה על חלבונים ממשפחת ה-Bcl-2, מסוגל לחסום ולעכב את המוות המתוכנן של תאי הערמונית, וכאשר תאים מפסיקים למות בקצב הרגיל אך ממשיכים להיווצר תאים חדשים, נוצרת הצטברות חריגה של רקמה שמובילה להתנפחות והתרחבות פיזית של האיבר.
גיל וגנטיקה: הגיל הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר, החל מגיל 50 השכיחות מגיעה ל 50% מכלל הגברים ועולה ב 10% נוספים בכל עשור חיים, זאת בתוספת לנטייה המשפחתית והתורשתית.
גורמים מטבולים ותזונה: עודף משקל, רמות כולסטרול גבוהות ומחסור במינרלים חיוניים כגון אבץ.
אורח חיים והרגלים: צריכת אלכוהול מוגברת ועישון סיגריות.
גורמים נפשיים: רמות לחץ ומתח (stress) מוגברות, המשפיעות לרעה על המערכת ההורמונלית והעצבית בגוף.
חשיפה לרעלים סביבתיים: טוקסינים מזיקים לגרעין התא – DNA, רעלים ממשפחת הפתאלאטים כגון חלקיקי מיקרופלסטיק חודרים אל התא תופסים קולטנים וגורמים לרעילות ולמוטציות גנטיות שמובילות לשיבוש והגדלה שפירה ו/או סרטנית של התאים. טוקסינים גם חוסמים את יכולת המערכות הטבעיות של הגוף (כבד, כליות, לימפה, ריאות, עור) לפנות פסולת וכך יותר ויותר רעלים מצטברים בגוף דבר שמוביל לגודש ודלקתיות בתאים.
תסמינים קליניים
חומרת התסמינים משתנה משמעותית מאדם לאדם. מבחינה רפואית, נהוג לסווג את כלל השינויים והקשיים בהטלת השתן לשתי קבוצות תפקודיות עיקריות – תסמינים גירוייתיים ותסמינים חסימתיים:
1 . תסמינים גירוייתיים
תסמינים אלו נובעים בעיקר מהגירוי המכני של צוואר השלפוחית ומשינויים פתולוגיים בדופן השלפוחית (כמו התעבות השריר), המקשים על אגירת השתן:
דחיפות ו/או תכיפות במתן שתן: צורך פתאומי ועז להטיל שתן שאינו סובל דחייה, לצד עלייה משמעותית במספר הפעמים שבהן נדרש המטופל להתפנות במהלך היום והלילה.
דליפת שתן: אובדן שליטה לא רצוני על מתן השתן, הנובע לעיתים מדחיפות קשה או כתוצאה משלפוחית מלאה מדי שאינה מתרוקנת כהלכה.
תחושת כאב או צריבה בעת מתן שתן: תסמינים המעידים על גירוי דלקתי קשה של רירית השופכה או השלפוחית עקב החסימה המשפרת את התנאים להתפתחות דלקות.
2 . תסמינים חסימתיים
תסמינים אלו נגרמים ישירות כתוצאה מהלחץ הפיזי שמפעיל אזור המעבר המוגדל של הערמונית על צינור השופכה, דבר המפריע לזרימה המכנית של השתן החוצה:
זרם שתן חלש, איטי או קטוע: היחלשות ניכרת בעוצמת הזרם, קצב השתנה איטי מהרגיל, או זרם שמפסיק ומתחיל מחדש מספר פעמים במהלך אותה התרוקנות.
תחושת חוסר התרוקנות לאחר מתן שתן: הרגשה שהשלפוחית נותרה מלאה בחלקה גם מיד לאחר סיום פעולת ההשתנה עקב הצטברות שארית שתן .
סיבוכים קליניים
כאשר הגדלת בלוטת הערמונית משמעותית ואינה מטופלת, החסימה המתמשכת עלולה להוביל לשורה של סיבוכים רפואיים חמורים:
אצירת שתן: מצב חירום רפואי חריף שבו המטופל חווה חוסר יכולת מוחלטת להטיל שתן, או מצב כרוני של הצטברות כמויות שתן עצומות בשלפוחית.
זיהומים בדרכי השתן: השתן העומד בשלפוחית ואינו מתרוקן משמש מצע אידיאלי לשגשוג חיידקים, מה שמוביל לזיהומים חוזרים ונשנים, סיכון מוגבר לאבנים בשלפוחית, ולפגיעה קשה במנגנון הסוגרים הטבעי.
אי-ספיקת כליות: במצבים מתקדמים, הלחץ הגבוה בשלפוחית המלאה גורם לחזרת שתן לאחור לכיוון השופכנים והכליות. הלחץ ההפוך פוגע ברקמת הכליה ומסוגל להוביל לפגיעה קשה ותפקוד כלייתי לקוי.
אבחון
אבחנה רשמית ומלאה של הגדלת בלוטת הערמונית מבוצעת על ידי אורולוג – רופא מומחה ברפואה כירורגית של מערכת השתן ומערכת הרבייה הגברית. על מנת להעריך את גודל הבלוטה, לאפיין את החסימה ולשלול אבחנות מבדלות (בראשן ממאירות), האורולוג ישתמש בפרוטוקול הבדיקות הבא:
בדיקה רקטלית דיגיטלית(DRE – Digital Rectal Examination): בדיקה פיזיקלית בסיסית וחיונית. במהלך בדיקה זו מתבצע מישוש ידני עדין של בלוטת הערמונית דרך פי הטבעת. הבדיקה מאפשרת לרופא להעריך בצורה ישירה את גודלה, צורתה ומרקמה של הבלוטה ב BPH המרקם יהיה אלסטי וחלק, בניגוד למרקם נוקשה וגבשושי המעלה חשד לממאירות.
בדיקת דם למדידת רמות חלבון PSA(Prostate Specific Antigen): חלבון ה PSA מיוצר באופן טבעי בתאי האפיתל של הערמונית וקיים ברקמת הבלוטה ובנוזל הזרע. עלייה ברמת החלבון בדם יכולה לשמש כמדד ישיר לגדילת בלוטת הערמונית, והבדיקה נחשבת ליעילה ואמינה מאוד לצורך מעקב ארוך טווח אחר קצב גדילת הבלוטה.
אולטרסאונד רקטלי(TRUS – Transrectal Ultrasound): בדיקת הדמיה מדויקת המתבצעת באמצעות מתמר קטן המוחדר דרך פי הטבעת סמוך לבלוטת הערמונית. בדיקה זו מאפשרת הסתכלות ויזואלית ברזולוציה גבוהה על מבנה הערמונית, מצבה האנטומי, ומדידה מדויקת של נפחה.
ביופסיה של הערמונית (Prostate Biopsy): בדיקה פולשנית שאינה מבוצעת באופן שגרתי לכל חולה אלא אך ורק במידה וקיים חשד לגידול ממאיר בעקבות ממצא חשוד בבדיקה הרקטלית או רמת PSA גבוהה במיוחד. הבדיקה מבוצעת תחת הנחיה ובקרה של מכשיר הדמיה (אולטרסאונד רקטלי), כאשר מחט ייעודית מוחדרת אל הערמונית לצורך לקיחת דגימות גליליות מרקמת הבלוטה. דגימות אלו נשלחות לבדיקה פתולוגית מעמיקה בתנאי מעבדה (היסטופתולוגיה) כדי לקבוע אבחנה סופית.
טיפול קונבנציונלי מערבי
הטיפול בהגדלה שפירה של הפרוסטטה מתחלק ל 2 – טיפול תרופתי ובמקרי הצורך טיפול פולשני:
טיפול תרופתי
טיפול זה מהווה קו ראשון וניתן במקרים שבהם התסמינים פוגעים באיכות חייו של המטופל. הטיפול הרפואי מבוסס על שתי קבוצות תרופות עיקריות, הניתנות לפעמים גם יחד כטיפול משולב:
חוסמי קולטני אלפא (Alpha-blockers): תרופות אלו חוסמות את רצפטורי האלפא-אדרנרגיים הנמצאים על השריר החלק בצוואר שלפוחית השתן ובערמונית (האחראים על סגירתו וכיווצו). חסימת הקולטנים גורמת להרפיית השרירים ומסייעת בהקלה מהירה ומשמעותית בהטלת שתן.
מעכבי 5-אלפא רדוקטאז (5-ARIs): תרופות אלו פועלות ישירות על המנגנון ההורמונלי. הן גורמות לעיכוב פעולת האנזים 5 אלפא-רדוקטאז, אשר אחראי להפיכת הטסטוסטרון לתרכובת הפעילה דיהידרוטסטוסטרון (Dihydrotestosterone – DHT) הממריצה את גדילת האיבר. עיכוב זה מוביל לירידה ברמות הDHT ומאפשר הקטנה פיזית של נפח הבלוטה לאורך זמן.
תהליכים ניתוחיים ופולשניים
התערבות כירורגית נשקלת כאשר הטיפול התרופתי נכשל או אינו מקל מספיק על התסמינים, כשיש פגיעה חמורה באיכות החיים, או במצבים שבהם גודל הבלוטה והחסימה מסכנים את בריאות המטופל כגון – אצירת שתן חוזרת, פגיעה כלייתית או הצטברות אבנים בשלפוחית.
ניתוח TURP (Transurethral Resection of the Prostate): זהו הניתוח הקלאסי והנפוץ ביותר. ההליך מבוצע באופן אנדוסקופי באמצעות החדרת סיב אופטי דרך השופכה עד להגעה לערמונית. הסיב מצויד בלולאת חיתוך חשמלית מיוחדת (סכין) המגרדת ומסירה את רקמת הערמונית הפנימית החוסמת את זרימת השתן (ללא פגיעה במעטפת הערמונית). בסיום ההליך, הרקמה שהוסרה נלקחת תמיד לבדיקה מיקרוסקופית (היסטופתולוגית) לשלילת ממאירות סמויה.
אידוי הערמונית TUEVP(Transurethral Evaporization of the Prostate): שיטה מתקדמת הדומה עקרונית לניתוח הקודם אך במקום כריתה וחיתוך של פיסות רקמה, מתבצע אידוי חשמלי ישיר של הבלוטה. טכניקה זו יעילה במיוחד מכיוון שתאי הערמונית מורכבים מ 98% מים, מה שמאפשר את אידויים הפיזי המהיר.
ניתוח לייזר: שימוש באנרגיית לייזר ממוקדת המועברת דרך השופכה. גם כאן קרני הלייזר ממיסות, מאדות או מקלפות את הרקמה החוסמת, ההליך מבוצע בדיוק רב תוך צריבה מיידית גם כן ללא פגיעה במעטפת הבלוטה.
טיפול תרמותרפיה בגלי מיקרו TUMT (Transurethral Microwave Thermotherapy): הליך זעיר-פולשני שבו מוחדרת צינורית (קתטר מיוחד) אל תוך שלפוחית השתן דרך השופכה. הצינורית מפיקה אנרגיית חום מבוקרת באמצעות גלי מיקרו (סביב 50–60 מעלות) המכוונת ישירות אל מרכז הערמונית והורסת (על ידי נמק תרמי) את הרקמה העודפת החוסמת את המעבר.
ניתוח פתוח (Open Prostatectomy): הליך כירורגי פולשני מסורתי הנשקל בעיקר כאשר בלוטת הערמונית מוגדלת באופן חריג מאוד (לרוב מעל 80–100 סמ"ק), נפח שלא מאפשר גישה בטוחה דרך השופכה. הניתוח מבוצע תחת הרדמה מלאה דרך חתך בבטן התחתונה, ובמהלכו המנתח פותח את קפסולת הערמונית ומסיר פיזית את כל רקמת האדנומה החוסמת.
הטיפול הטבעי בהגדלה שפירה של הערמונית
המידע שמור לסטודנטים בלבד!
רוצים לדעת ולקבל את הפרוטוקול הטבעי בתזונה וצמחי המרפא לטיפול בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית
הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של המחר!
