אבץ – Zinc

האבץ הינו מינרל ומהווה מרכיב מרכזי במערכת האנזימטית של הגוף. אבץ פועל בכל מערכות הגוף ובכל התאים ואפילו באנזימים התוך תאיים. אבץ משפיע על סינתזה ויצירת עשרות חיבורי חלבונים הנחוצים לגופנו.

אבץ מעורב כמעט בכל היבט של ששייך למערכת החיסונית, כולל פעילות ב. התימוס, בייצור תאי דם לבנים ובתפקודם, משתתף ביצירת נוגדנים ושפעולם, כנוגד חמצון משמעותי ויחד עם המינרל סלניום הם אחראים על יצור האנזים גלוטטיון פראוקסידאז – החיוני לנטרול רדיקליים חופשיים בגופנו.
אבץ גם חיוני להפיכת בטא קרוטן לויטמין A.
רק כמחצית מכמות האבץ שאנו אוכלים נספג במעיי הדק, דבר העלול להוביל לחוסרים במינרל חשוב זה.

מקורות בתזונה:

מהצומח: גרעיני דלעת, שומשום מלא, גרעיני חמנייה, אגוזים, שקדים, שעועית, עדשים, חומוס, פול, כוסמת, דגנים מלאים, קינואה, דוחן, שימרי בירה, זנגביל.

מהחי: בשר ובמיוחד איבריים פנימיים, דגים במיוחד בסרדינים, ביצים, מוצרי חלב.

10 התפקידים עיקריים של אבץ:

1. שפעול מערכת החיסון ומניעת מחלות חורף – אבץ חשוב לייצור נוגדנים.

2. אבץ חיוני לבניית החומר הגנטי (DNA) ולמניעת התחמצנותו.

3. בריאות העור – חיוני להתחדשות של רקמות ואיחוי פצעים בעור – במיוחד למי שעבר ניתוחי רקמות, כווית, צלקות, פצעים וחתכים או כל פגיעה עורית אחרת. מסייע בטיפול בפסוריאזיס, אקנה, אקזמות והרפסים בעור.

4. שמירה על מראה שיער בריא, ומניעת התקרחות – נמצא בפורמולות רבות לנשירת שיער.

5. מחזק ומיטיב עם הציפורניים.

6. יצור זרע – ריכוז גבוה שלו נמצא בבלוטת הערמונית ואכן במחקרים נמצא קשר ישיר בין האבץ לתפוקת הזרע ולתנועתיות תקינה. כמו כן האבץ מסייע ביצור הורמוני המין, במיוחד הורמון הטסטוסטרון וכן הוא נוגד הגדלה שפירה של הערמונית – בכך שחוסם את האנזים האחראי  (5 אלפא רדוקטז) להפיכת הטסטוסטרון לדהידרוטסטוסטרון (DHT).

7. יעיל כנגד וירוס ההרפס בכל הגוף, כולל אפטות בפה.

8. חשוב למצבי תתרנות – לסובלים מהעדר חוש טעם וריח.

9. מסייע בספיגת הסידן בשלד ובשיניים.

10. קריטי לחלוקה תקינה של העובר בשלביו הראשונים.

קליטה וספיגה בגופנו:

• חומצה פיטית – היא תרכובת מחזורית וידועה בתור היותה אנטי-נוטריינט, הווה אומר מעכבת ספיגת יסודות חשובים במערכת העיכול כמו אבץ, ומגנזיום. החומצה הפיטית נמצאת בעיקר בדגנים ובקטניות, השרייה, בישול והנבטת המזון מנטרלים את רוב החומצה הפיטית.

• תחרות על אתרי קשירה  – מינרליים רבים מתחרים על אתרי קשירה בגופנו וברגע שנוסיף מינרל מסוים הוא יבוא על חשבון מינרליים אחרים. לכן חשוב לאכול באופן מאוזן ו/או לצרוך תוספי תזונה לאחר יעוץ מקצועי.

• גיל מבוגר – ככל שעולה הגיל כך יורדת ספיגת האבץ ואגירתו בגוף האדם (אבץ נאגר בעיקר בשרירים, בכבד ובמח העצם).

• תזונה מערבית – אכילת מזונות מעובדים באופן קבוע מובילה לחסר במינרל.

• תרופות משתנות, סטרואידים וגלולות למניעת הריון – גורמות להוצאת המינרל מהגוף.

• אלכוהול – שתיית אלכוהול בהגזמה גורם לאיבוד המינרל.

• הזעה  – הזעה מוגברת לאורך זמן עלולה לגרום לאיבוד המינרל.

• יציאות רכות/שלשולים – לאורך זמן עלול לפגוע בספיגת המינרל.

• הערה חשובה: מינרלים אוהבים סביבה חומצית ולכן יש עדיפות ליטול אותם על קיבה ריקה למשל לפני השינה או מיד עם היקיצה בבוקר (בשונה מוויטמינים שאותם עדיף ליטול עם הארוחה).

דגשים בבחירת התוסף:

אבץ מופיע במס' צורות כגון – אבץ פיקולינט, ציטראט, גלוקונאט, אוקסיד ועוד. הצורה המומלצת ביותר כיום לנטילה היא ללא ספק אבץ פיקולינט. נמצא במחקרים שחומצה פיקולינית מעלה את זמינות (ספיגה) האבץ בגוף. קיים בשוק התוספים גם לכסניות אבץ למציצה לחיזוק מערכת החיסון, אלו יעילות נקודתית במיוחד לכאבי גרון ואפטות בפה.

המלצות ומשנה זהירות בנטילת אבץ:

• רעילות יכולה להתרחש רק מנטילת תוסף ולא דרך המזון.

• בנטילת התוסף במינונים גבוהים ולאורך זמן (מעל 100 מ"ג ביום ולמעלה מ 3 חודשים ברצף) מומלץ לעשות הפסקה או לרדת למינון של עד 50 מ"ג ביום.

• כשנוטלים אבץ לאורך זמן ובמינונים גבוהים חשוב לגבות במולטי מינרל/וויטמין כיוון שהאבץ מתחרה עם מינרליים אחרים כמו סידן, נחושת, קדמיום.

• כאשר מרגישים טעם מתכתי בפה, כאבי ראש וסחרחורות מומלץ להפסיק עם נטילת האבץ לחלוטין עד חלוף התסמינים.

מינונים מומלצים:

מינון תחזוקתי יומי:

תינוקות – 5 מ"ג

עד גיל 10 – 10 מ"ג

עד גיל 18 – 15 מ"ג

מבוגר – 20 מ"ג

מינון טיפולי יומי למבוגר: 50 – 150 מ"ג בחלוקה יומית.

כתיבה ועריכה: אמיר לוי, נטורופת והרבליסט קליני – מנהל המרכז לרפואה טבעית – www.medicalherbs.co.il

References – מקורות

1. Sandstead HH. Understanding zinc: recent observations and interpretations. J Lab Clin Med 1994;124:322-7.
2. Institute of Medicine, Food and Nutrition Board. Dietary Reference Intakes for Vitamin A, Vitamin K, Arsenic, Boron, Chromium, Copper, Iodine, Iron, Manganese, Molybdenum, Nickel, Silicon, Vanadium, and Zinc. Washington, DC: National Academy Press, 2001.
3. Solomons NW. Mild human zinc deficiency produces an imbalance between cell-mediated and humoral immunity. Nutr Rev 1998;56:27-8.
4. Prasad AS. Zinc: an overview. Nutrition 1995;11:93-9.
5. Heyneman CA. Zinc deficiency and taste disorders. Ann Pharmacother 1996;30:186-7.
6. Simmer K, Thompson RP. Zinc in the fetus and newborn. Acta Paediatr Scand Suppl 1985;319:158-63. [PubMed abstract]
7. Fabris N, Mocchegiani E. Zinc, human diseases and aging. Aging (Milano) 1995;7:77-93.
8. Maret W, Sandstead HH. Zinc requirements and the risks and benefits of zinc supplementation. J Trace Elem Med Biol 2006;20:3-18.
9. Prasad AS, Beck FW, Grabowski SM, Kaplan J, Mathog RH. Zinc deficiency: changes in cytokine production and T-cell subpopulations in patients with head and neck cancer and in noncancer subjects. Proc Assoc Am Physicians 1997;109:68-77.
10. Rink L, Gabriel P. Zinc and the immune system. Proc Nutr Soc 2000;59:541-52. [PubMed abstract]
11. S. Department of Agriculture, Agricultural Research Service. FoodData Central, 2019.
12. Sandstrom B. Bioavailability of zinc. Eur J Clin Nutr 1997;51 (1 Suppl):S17
13. Wise A. Phytate and zinc bioavailability. Int J Food Sci Nutr 1995;46:53-63.
14. S. Food and Drug Administration. Guidance for Industry: A Food Labeling Guide (14. Appendix F: Calculate the Percent Daily Value for the Appropriate Nutrients). 2013.
15. S. Food and Drug Administration. Food Labeling: Revision of the Nutrition and Supplement Facts Labels.2016.
16. S. Food and Drug Administration. Food Labeling: Revision of the Nutrition and Supplement Facts Labels and Serving Sizes of Foods That Can Reasonably Be Consumed at One Eating Occasion; Dual-Column Labeling; Updating, Modifying, and Establishing Certain Reference Amounts Customarily Consumed; Serving Size for Breath Mints; and Technical Amendments; Proposed Extension of Compliance Dates.2017.
17. Jafek BW, Linschoten MR, Murrow BW. Anosmia after intranasal zinc gluconate use. Am J Rhinol 2004;18:137-41.
18. Alexander TH, Davidson TM. Intranasal zinc and anosmia: the zinc-induced anosmia syndrome. Laryngoscope 2006;116:217-20.
19. S. Food and Drug Administration. Warnings on Three Zicam Intranasal Zinc Products. [https://www.fda.gov/ForConsumers/ConsumerUpdates/ucm166931.htm
20. Nations SP, Boyer PJ, Love LA, Burritt MF, Butz JA, Wolfe GI, Hynan LS, Reisch J, Trivedi JR. Denture cream: an unusual source of excess zinc, leading to hypocupremia and neurologic disease. Neurology. 2008 Aug 26;71(9):639
21. Spain RI, Leist TP, De Sousa EA. When metals compete: a case of copper-deficiency myeloneuropathy and anemia. Nat Clin Pract Neurol. 2009 Feb;5(2):106-11.
22. Alaimo K, McDowell MA, Briefel RR, et al. Dietary intake of vitamins, minerals, and fiber of persons ages 2 months and over in the United States: Third National Health and Nutrition Examination Survey, Phase 1, 1986-91. Advance data from vital and health statistics no 258. Hyattsville, Maryland: National Center for Health Statistics. 1994.
23. Interagency Board for Nutrition Monitoring and Related Research. Third Report on Nutrition Monitoring in the United States. Washington, DC: U.S. Government Printing Office, 1995.
24. Ervin RB, Kennedy-Stephenson J. Mineral intakes of elderly adult supplement and non-supplement users in the third national health and nutrition examination survey. J Nutr 2002;132:3422-7.
25. Ribar DS, Hamrick KS. Dynamics of Poverty and Food Sufficiency. Food Assistance and Nutrition Report Number 36, 2003. Washington, DC: U.S. Department of Agriculture, Economic Research Service. [https://www.ers.usda.gov/publications/fanrr36/fanrr36.
26. Dixon LB, Winkleby MA, Radimer KL. Dietary intakes and serum nutrients differ between adults from food-insufficient and food-sufficient families: Third National Health and Nutrition Examination Survey, 1988-1994. J Nutr 2001;131:1232-46.
27. Prasad AS. Zinc deficiency: its characterization and treatment. Met Ions Biol Syst 2004;41:103-37.
28. Wang LC, Busbey S. Images in clinical medicine. Acquired acrodermatitis enteropathica. N Engl J Med 2005;352:1121.
29. Hambidge KM, Mild zinc deficiency in human subjects. In: Mills CF, ed. Zinc in Human Biology. New York, NY: Springer-Verlag, 1989:281-96.
30. King JC, Cousins RJ. Zinc. In: Shils ME, Shike M, Ross AC, Caballero B, Cousins, RJ, eds. Modern Nutrition in Health and Disease, 10th ed. Baltimore, MD: Lippincott Williams & Wilkins, 2005:271-85.
31. Krasovec M, Frenk E. Acrodermatitis enteropathica secondary to Crohn’s disease. Dermatology 1996;193:361-3.
32. Ploysangam A, Falciglia GA, Brehm BJ. Effect of marginal zinc deficiency on human growth and development. J Trop Pediatr 1997;43:192-8.
33. Nishi Y. Zinc and growth. J Am Coll Nutr 1996;15:340-4.
34. Hunt JR. Bioavailability of iron, zinc, and other trace minerals from vegetarian diets. Am J Clin Nutr 2003;78 (3 Suppl):633S-9S.
35. Van Wouwe JP. Clinical and laboratory assessment of zinc deficiency in Dutch children. A review. Biol Trace Elem Res 1995;49:211-25.
36. Hambidge KM, Krebs NF. Zinc deficiency: a special challenge. J Nutr 2007;137:1101-5.
37. Prasad AS. Zinc deficiency in women, infants and children. J Am Coll Nutr 1996;15:113-20.
38. Naber TH, van den Hamer CJ, Baadenhuysen H, Jansen JB. The value of methods to determine zinc deficiency in patients with Crohn’s disease. Scand J Gastroenterol 1998;33:514-23.
39. Valberg LS, Flanagan PR, Kertesz A, Bondy DC. Zinc absorption in inflammatory bowel disease. Dig Dis Sci. 1986 Jul;31(7):724-31.
40. Prasad AS. Zinc deficiency. BMJ 2003;326:409-10.