דלקות בדרכי השתן הן אחד המצבים הזיהומיים השכיחים ביותר, כאשר המזהם העיקרי המוביל לדלקת הוא מאגר החיידקים הטבעי בגוף. הדלקת תתפרץ בנשים בעיקר בשלוש תקופות חיים: בינקות, עם תחילת קיום יחסי מין, ובגיל המעבר. אצל גברים, לעומת זאת, הבעיה תתרחש בגיל מבוגר יותר, בעקבות אצירת שתן כרונית הנגרמת מהגדלה שפירה של הערמונית. הטיפול הצמחי בזיהומים של דרכי השתן יתמקד בפעילות מעוררת חיסון ונוגדת זיהום, מיתון התהליך הדלקתי והקלה בתסמינים; טיפול מניעתי אף עשוי להפחית הישנות של דלקות.
גורמים ותסמינים
דלקות בדרכי השתן הן אחד המצבים הזיהומיים השכיחים ביותר, בעיקר בקרב נשים. קרבתם האנטומית של פי הטבעת ומוצא השופכה מאפשרת נדידה של חיידקים, בעיקר מסוג E. Coli, וכתוצאה מכך מתרחש הזיהום ובעקבותיו הדלקת ברקמה הרירית של שלפוחית ודרכי השתן. אחת הסכנות במצב זה היא הישנות התופעה והתפתחות של דלקת כרונית, וכן מעורבות של הכליות בתהליך הזיהומי דלקתי. התסמינים השכיחים כוללים תחושת צריבה בעת מתן שתן, השתנה תכופה ודחופה, כאב על חיקי או כאב בבטן התחתונה ושתן עכור ובעל ריח חריף. לעיתים עשויי להופיע גם דם בשתן או חום בינוני עד גבוה.
הטיפול הרפואי המקובל בדלקת בדרכי השתן
הטיפול הרפואי המקובל בדלקת בדרכי השתן, כולל מתן אנטיביוטיקה למספר ימים וטיפול תרופתי נוגד כאב. מלבד זאת, ממליצים לרוב על הקפדה על היגיינה של אזור הנקבים התחתונים וטיפול מונע כנגד הישנות הדלקת דוגמת שתיית נוזלים סדירה, הימנעות מהתאפקות וריקון השלפוחית לאחר מגע מיני. עם זאת, יש לקחת בחשבון את העובדה שהטיפול האנטיביוטי מרובה תופעות לוואי דוגמת פריחות עוריות, גרד, בחילות והקאות, ומעל לכל התפתחות עמידות החיידק לתרופה. כמו כן, מעבר להכחדת החיידק המחולל, הטיפול האנטיביוטי קוטל גם את חיידקי הפלורה הטבעית של המעיים.
הטיפול הצמחי בדלקת בדרכי השתן
הטיפול הצמחי בדלקת אקוטית בדרכי השתן יתמקד בחיטוי דרכי השתן, השפעה מעוררת חיסון ונוגדת זיהום והקלה בתסמינים על ידי שימוש במשתנים מאלחשים שיועילו להקלה בכאב וגירוי יתר של הרקמה הרירית. הטיפול בדלקת הכרונית משלב בנוסף גם צמחים משתנים המסייעים בשטיפת דרכי השתן תוך הרחקת החיידק המחולל וצמחים המשפרים את עמידות הרקמה הרירית של דרכי השתן בפני זיהום חיידקי.
צמחים ספציפיים לטיפול בדלקת בדרכי השתן
כאמור, הצמחים המותאמים לטיפול בדלקות וזיהומים בדרכי השתן כוללים משתנים מחטאים הפוגעים ישירות וסלקטיבית בחיידקים הפתוגניים, לצד משתנים מאלחשים המסייעים בהתמודדות עם כאב וצריבה בעת מתן שתן. אלה יצורפו, כמובן, לצמחים נוגדי זיהום ומעוררי חיסון המסייעים בהתמודדות הישירה עם הזיהום החיידקי.
בוכו (Barosma betulina)
מוצאו של צמח הבוכו בדרום אפריקה. ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח בטוח לשימוש ונטול רעילות המותווה בעיקר לטיפול בדלקות אקוטיות וכרוניות של דרכי השתן, המלוות בחולשה כללית. לבוכו מיוחסת השפעה מחטאת ישירה על דרכי השתן הודות לפעילותו של הרכיב הפעיל diosphenol.
פלודנדרון (Phelodendron amurense)
הפלודנדרון הוא צמח ממשפחת הפיגמיים ומקורו בסין. ברפואת הצמחים המסורתית והמודרנית כאחד הוא המשמש לטיפול בזיהומים של המעיים, דרכי השתן ומערכת הרבייה. השפעתו נוגדת הזיהום והדלקת, ויכולתו לפעול ביעילות כנגד חיידק הקולי ומזהמים נוספים, מתווים אותו לטיפול בדלקות של השלפוחית ודרכי השתן.
זקן תירס (Zea mays)
זקן התירס הוא התפרחת הנקבית של צמח התירס המצוי. ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח עדין המותווה לטיפול בבעיות שונות הקשורות למערכת הכליה ודרכי השתן. תכונותיו של הצמח כמשתן מלחלח ומאלחש הופכות אותו למועיל בהקלה בתסמינים הנלווים לזיהומים ודלקות של דרכי השתן, דלקת הערמונית ואבני כליה.
קיפודנית (.Echinacea spp)
זהו ללא ספק צמח המרפא הצפון אמריקאי הפופולארי והנחקר ביותר. סגולותיו הרפואיות מאוששות מחקרית וכוללות פעילות נוגדת זיהום ומעוררת חיסון. פעילותה של האכינצאה כוללת שיפור יכולת ההתמודדות של מערכת החיסון כנגד מזהמים שונים ואף סיוע בקטילת מזהמים אלה באופן ישיר. עוד נמצא כי הצמח פוגע ביכלתם של החיידקים לחדור לתאים ולגרום לזיהום פעיל.
קופטיס (Coptis chinensis)
שורשו של צמח זה, ממשפחת הנוריתיים, מקובל מאוד ברפואה הסינית המסורתית, בה הוא משמש בעיקר לטיפול בזיהומים שונים. ברפואת הצמחים המודרנית הוא מוגדר כנוגד זיהום בעל עוצמת פעילות משמעותית. פעולתו נוגדת הזיהום והאנטי-בקטריאלית מותווית בין היתר לטיפול בזיהומים ודלקות בדרכי השתן.
