תת פעילות של בלוטת התריס (תת-תריסיות) גורמת לפעילות נמוכה ואיטית של המטבוליזם. הבלוטה האנדוקרינית ממוקמת בקדמת הצוואר, מתחת לתיבת הקול. בלוטה זו מפרישה הורמוני תירואיד – T4 ו – T3 ומשפעלת למעלה מ- 100 אנזימים שונים האחראים על פעילויות רבות ומגוונות בתאי הגוף.
הפרשה מוגברת של הורמוני התירואיד (יתר-תריסיות) עלולה להגביר את המטבוליזם התאי עד פי 100% מעל לנורמה, בעוד שאם לא מופרשים הורמוני הבלוטה כלל, המטבוליזם עלול לרדת עד ל 40%.
בכל המקרים של תת פעילות בלוטת התריס מדובר על תפקוד פחות מהאופטימלי של הבלוטה, דבר אשר יוביל להאטה של תפקודי התא והצטברות של פסולת מטבולית בכל מערכות הגוף. אבחון של תת-תריסיות מאוד חמקמק, במיוחד בתחילתו, ויכול לנוע בין נראה בקושי עד לסב-קליני ולמצבי קיצון חמורים עד כדי סיכון לחיים, מצב הנקרא מיקסדמה (בצקת רירית).
בלוטת התריס איננה ישות מבודדת, היא חלק מציר הורמונלי-מטבולי אשר כולל את בלוטת ההיפותלמוס, ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח), יותרת הכליה (האדרנל), הכבד, הכליות, הלבלב, והציטוקינים. פגיעה פיזית או מנטלית בפעילות של כל אחת ממערכות אלה עלולה להביא לפגיעה בפעילות בלוטת התריס.
בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים: T4 ו – T3. כאשר T3 הינו המווסת העיקרי של הפעילות המטבולית התוך תאית. ייצור הורמונים אלה מפוקח ע"י ההיפותלמוס וההיפופיזה – שתי הבלוטות הממוקמות במוח. כאשר רמות ה T3 בדם יורדות, ההיפותלמוס משחרר הורמון בשם (TRH- thyrotropin-releasing hormone) שמאותת להיפופיזה להפריש הורמון מגרה תירואיד (TSH- thyroid-stymulating hormone). ה – TSH מגרה את בלוטת התריס לחבר את המינרל יוד עם חומצת האמינו טירוזין ובאמצעות מס' נוטריינטים נוספים לייצר את ההורמונים – T4 ו T3.
ברגע ש T4 מופרש לדם, מופרש קורטיזול שעוזר בהפיכתו ל – T3 (פעולה זאת מתרחשת בעיקר בכליות ובכבד). כדי ש T3 יוכל להיכנס לתוך התאים (שם פעילותו העיקרית) הוא צריך לעבור את הממברנה התאית, להתחבר עם רצפטור ייעודי, ולהיכנס למיטוכונדריה (איבר קטן בתוך התא שם מיוצרת האנרגיה) ואף לגרעין התא.
מחסום נוסף אותו צריכים לעבור הורמוני התריס הם הציטוקינים. הציטוקינים הינם חומרים דמויי הורמונים שמופרשים על ידי תאי המערכת הלבנה ואחראים בין היתר על תגובות חיסוניות, הציטוקינים מתפקדים כשליחים בתקשורת הבין-תאית. יש ציטוקינים המשפיעים ישירות על ציר ההיפותלמוס – היפופיזה – תירואיד ומסוגלים להאט ולשבש את הפיכת ה – T4 ל T3 (עלול להתרחש בחוסר איזון של המערכת החיסונית).
דברים נוספים המסוגלים לחבל בפעילות הבלוטה הם חוסר יוד בתזונה, ואז הבלוטה לא יכולה לייצר T4. במצב כזה, הבלוטה בדרך כלל מתנפחת (גויטר – סימן שכיח לתת פעילות בלוטת התריס), מצב השכיח בארצות המתפתחות באפריקה היכן שלא אוכלים דגים. סטרס יכול גם הוא לגרום לשיבוש הבלוטה – אם נמצאים זמן רב במצב של מתח מתמשך מגיעים לתשישות של בלוטת האדרנל, לא יופרש מספיק קורטיזול מיותרת הכליה כדי להפוך את ה – T4 ל – T3.
ערכים בבדיקות הדם:
ערכי הנורמה של הורמון מגרה תירואיד (TSH) – 0.5 – 5.5 mcu\ml (כאשר נעדיף לראות את הטווח 1-1.7).
ערכי הנורמה של תירוקסין (T4) – 4.5-12.5 µg/dL (נמוך = תת, גבוה = יתר)
ערכי הנורמה של טרי-יודוטירונין (T3) – 80-200 ng/dL (נמוך = תת, גבוה = יתר)
ערכי TSH גבוהים מהנורמה בצירוף ערכים נמוכים של T3 ו T4 מעידים על תת-פעילות של בלוטת המגן (היפותירואידיזם).
ערכים TSH נמוכים מהנורמה בצירוף ערכים גבוהים של T3 ו T4 מצביעים על יתר-פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם).
ערכי הנורמה של T4 חופשי – FT4 – 10-20 pmol/L (נמוך = תת, גבוה = יתר)
ערכי הנורמה של T3 חופשי – FT3 – 3.5-6.5 pmol/L (נמוך = תת, גבוה = יתר)
בעיות שכיחות:
1. יצור לא תקין של T4 או בגלל פעילות לקויה של ההיפופיזה שלא מפרישה מספיק TSH או בגלל שבלוטת התריס לא מגיבה אליו ולא מייצרת T4.
2. הפיכה לא מספקת של T4 ל T3 – מאי ספיקה של האדרנל או מחסימה ציטוקינית.
3. חוסר יכולת של T3 להיכנס לתאים בגלל בעיה בקרומי התא.
4. T4 + T3 נמצאים בזרם הדם במצב שבו הם קשורים לחלבון אשר מונע מהם להיכנס לתאים. בשביל להיכנס עליהם להתנתק מהחלבון ולהיות חופשיים, הורמוני T4 חופשיים נקראים הורמוני FT4 והורמוני T3 חופשיים נקראים הורמוני FT3.
אנשים בוגרים מועדים יותר למחלה, אך היא עלולה להתפתח אצל כולם – החל מגיל ינקות. ההערכה היא ש 5%-10% מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעה כל שהיא בבלוטת התריס, כאשר מחצית מהם כלל לא מאובחנים, מכיוון שהרבה אנשים מפרשים זאת כתופעות הזדקנות. בדיקת בלוטת התריס היא אחת הבדיקות הראשונות שמבצעים לאחר הלידה, מכיוון שהורמוני התריס חיוניים להתפתחות גופנית ושכלית תקינה של העובר והתינוק ואף של המתבגר.
תת-תריסיות מלידה שאינה מטופלת כיאות עלולה לגרום לפיגור שכלי, ננסות, וסיבוכים נוירולוגיים שונים, תת פעילות בלוטת התריס אצל תינוקות שרק נולדו היא מצב מסכן חיים.
תמרורי אזהרה ותסמינים של תת פעילות:
טמפרטורת גוף נמוכה (חום הגוף במנוחה-BMR), טמפרטורת הגוף משקפת את הפעילות המטבולית של הגוף, אמורה להיות בטווח של 36.4-36.8. הערה: כדי לבדוק טמפרטורת גוף מדויקת, מומלץ לבדוק את חום הגוף מיד כשמתעוררים מהשינה בבוקר. יש לעשות את הבדיקה לפחות 3 בקרים אחד אחרי השני, רצוי מיד כשמתעוררים ולפני שיוצאים מהמיטה. לא לבדוק אם חולים ולא בזמן הווסת החודשית.
עייפות ותשישות כרונית, חולשה תמידית.
רגישות יתר לקור בעיקר בגפיים (ידיים ו/או רגליים קרות) מעבר לממוצע.
כולסטרול וטריגליצרידים גבוהים.
כאב שרירים ומפרקים כרוניים.
כאבי ראש לעיתים קרובות.
עליה במשקל המלווה בקושי לרדת במשקל.
נטייה לעצירות.
חולשה חיסונית עם זיהומים חוזרים כל השנה (בלי קשר לעונת החורף).
ירידה בחשק המיני.
ווסת כבדה עם מחזור קצר.
חוסר פוריות.
הפלות, לידות מוקדמות.
עור קשה ועבה עם/בלי קשקשת (עור פיל).
נשירת שיער, שיער יבש, שביר וחסר ברק.
ציפורניים הנוטות להישבר, עם פסים שקופים לאורכן.
הפרעת קשב וריכוז (קלה עד חמורה).
הרגשת עצבות עד דיכאון.
קשיי נשימה עד קוצר נשימה (גם בשינה).
תפקוד כלייתי לא תקין (בבדיקות שתן ודם).
צרידות כרונית או לעיתים קרובות.
צבירת עודפי נוזלים עם נפיחות ועגלגלות בפנים ומתחת לעיניים.
גורמי סיכון לתת פעילות:
סטרס כרוני מתיש את בלוטות האדרנל, ע"י נפילה באספקת הקורטיזול שכאמור נחוץ להפיכת T4 ל T3 בכבד ובכליות.
הסטרס יכול להיות אישי ואינדיבידואלי, בעוד שאצל האחד יופיעו בעיות אצל האחר הוא לא יהווה גורם מלחיץ כלל.
כאשר רמת הקורטיזול בדם נמוכה ויש צורך להגביר את רמתו, מוגברת הפרשתו של ההורמון ACTH וזה מביא לעליה בשחרור הקורטיזול מהאדרנל. כאשר רמת הקורטיזול מגיע לרמה גבוהה, יש ירידה בשחרור של ACTH שמביאה להפסקה בשחרור קורטיזול נוסף. ניתן לבדוק את רמות ACTH בדם, הדבר מסייע לאבחן ולנטר מצבים הקשורים עם רמת עודף או חסר של קורטיזול בגוף.
התעסקות עם הבלוטה כגון, ניתוח, תרופות ו/או הקרנות יכול להוביל להיפו/היפר.
ליקויים בתפקוד בלוטות ההיפופיזה או ההיפותלמוס (נדיר).
מחסור בסלניום, אבץ, וויטמיני A, B2, B3, B6, C. משתתפים ביצירת T4. וחלק משתתפים בתהליך הפיכת T4 ל – T3.
מתכות כגון: עופרת, כספית ואמלגם (שבו משתמשים בתעשיית רפואת השיניים). מתכות אלה עלולות לגרום לשינויים בממברנת התא וברצפטורים, ובכך מונעים מ – T3 להיכנס לתא ולהתחבר לרצפטור מתאים. מתכות כבדות גם יכולות לפגוע בתפקודי הכבד והכליות, ובכך להפריע להפיכת T4 ל – T3.
מים לא מטוהרים מכילים מינרליים אנאורגניים, מתכות ורעלים ונמצאו כפוגעים בבלוטת התריס. יש מחקרים רבים ועדויות חזקות שפלואוריד וכלור מפריעים לספיגת יוד (הם מאותה משפחה ההלוגנים אך בעלי מולקולות קטנות יותר ובכך מתחרים ולצערנו מנצחים את היוד במלחמה על אתרי קשירה בבלוטות הגוף). לכן ההמלצה היא להימנע עד כמה שניתן מכלור ופלואוריד שנמצאים במשחות שיניים, במי פה, בריכות שחייה, מקוואות ומי ברז לא מטוהרים ועוד, במיוחד חולים בהיפותירואיד. (מומלץ לקרוא את המאמר איזה מים הכי בריאים לשתייה).
רעלים סביבתיים, כוללים חומרי הדברה וקוטלי חרקים, שאריות של הורמונים ואנטיביוטיקה בבשר, בעוף ובמוצרי החלב, כימיקלים בחומרי הניקוי, מזון מתועש הכולל צבעי מאכל וחומרי טעם וריח, חומרים משמרים ועוד, רעלים אלה פוגעים בתפקודי הכבד והכליות והלימפה, ומעבר לעומס המטבולי הם מקטינים את הפיכת T4 ל – T3. תהליך זה מתרחש לאט אומנם אך אין להתעלם ממנו.
מחלות אוטואימוניות, במחלות אוטואימוניות מערכת החיסון של הגוף מפתחת נוגדנים כביכול נגד תאי הגוף, במקרה שלנו – תאי בלוטת התריס. תיאוריה אחת גורסת שזיהום ע"י וירוס או חיידק בעל חלבון דומה לזה של בלוטת התריס גורם לתחילת השתלשלות העניינים. תיאוריה נוספת גורסת שתקיפת מערכת החיסון באה בעקבות תאים פגומים של בלוטת התריס ועל כן הנוגדנים והאנזימים מגיעים לפרק את אותם תאים. כך או כך הדבר מצביע על מע' חיסונית לא תקינה שמזהה או לא מזהה נכון ותוקפת ללא הבדלה ואבחנה את תאי בלוטת התריס. הדבר נובע ללא ספק מכשל של המוח ומע' העצבים וצריך לגרום לחשיבה עמוקה יותר, מדוע דווקא אותו אדם נפגע במחלה הזאת. אחת המחלות המפורסמות ביותר של בלוטת התריס הינה מחלת האשימוטו (Hashimoto), שוב זאת מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס באמצעות הנוגדנים. כלומר, מדובר במחלה של מערכת החיסון שמתבטאת בבלוטת התריס. האשימוטו היא צורה שכיחה של היפותירואיד ומוגדרת כמחלה אוטואימונית וכנראה הגורם העיקרי לתת פעילות אצל אנשים. חשוב לדעת שבמחלה זאת לא ניתן בתחילה תוספת יוד וטירוזין לבניית ההורמון כי המע' החיסונית מוצאת שפעילות הבלוטה מהווה איום על הגוף.
מחלת גרייבס (Graves) גם היא הפרעה אוטואימונית הגורמת בדרך כלל לעודף פעילות של בלוטת התריס. גרייבס היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למחלת ההיפרתירואידיזם (כ-80% ממקרי ההיפר נובעים ממחלת גרייבס). מחלה זו נגרמת עקב קיומם של נוגדנים עצמיים כנגד הקולטנים של ההורמון TSH על פני בלוטת התריס. נוגדנים אלו גורמים לשפעול ממושך של הקולטנים וכתוצאה מכך מיוצרות כמויות גדולות של ההורמונים T3 ו- T4, תופעה המתבטאת בין היתר בזפקת (הגדלה פיזית של הבלוטה) ולעיניים גדולות ובולטות.
תאירואידיטיס (דלקת בבלוטת התריס) נפוצה בעיקר אצל נשים, פי 4 מאשר אצל גברים, בדרך כלל בין גיל 30 לגיל 50. היא יכולה להיגרם מסיבות שונות ובהתאם לכך גם הסימפטומים שונים.
1:2000 נשים יפתחו נוגדנים כנגד בלוטת התריס במשך ההיריון או לאחר הלידה, מצב שגורר בעקבותיו התפתחות דלקת בבלוטה התריס, בדר"כ נראה זאת כ 4-12 חודשים לאחר הלידה, הדלקת לרוב חולפת לבד. נשים הסובלות ממחלה אוטואימונית כל שהיא ו/או כאלה שמצב זה קרה להן מספר פעמים בלידות קודמות, עלולות לפתח היפו-תירואידיזם קבוע.
תרופת ליתיום – ניתן לחולים במאניה דפרסיה, ליתיום בעל השפעה רחבה על בלוטת התריס, בין היתר הוא עלול להצטבר בגוף ולגרום להפסקת עבודתה של הבלוטה.
תרופות בשם amiodarone או cordarone – הניתנות לחולים בהפרעות קצב הלב, מכילות נגזרת של יוד ועלולות לגרום לשיבוש הבלוטה.
תרופות אנטי דיכאוניות, אשר חלקן עובדות על בלוטות ההיפותלמוס, ההיפופיזה והאדרנלים יכולות לשבש הפרשת הורמונים. בנוסף ה – T3 משתמש באותם הרצפטורים המשמשים את הטריפטופן (ההופך במוח לסרוטונין) ולכן שינוי באחד יכול להוביל לשיבוש בשני!
במחקרים נמצא שתרופות לאפילפסיה מורידות את רמות הורמוני התירואיד.
בדיקות CT, צילומי רנטגן – כולל צילומי שיניים, משבשים את פעילות הבלוטה.
נמצא שבהקרנות נגד סרטן של ראש או צוואר או מחלת הודג'קינס הסיכון לתת פעילות בלוטת התריס עולה ב -65% מהמקרים ב 10 שנים שלאחר הטיפול.
דיאטות קיצון תכופות, הגוף מגיב לכל הפחתה משמעותית של קלוריות בהאטה בקצב הפיכה של T4 ל – T3 (האטת מטבוליזם של התאים). ככל שהיה בעבר יותר דיאטות מסוג זה, קצב פעילות בלוטת התריס יפגע.
נשים סובלות מהמחלה עד פי 8 יותר מגברים. והסיכון למחלה עולה החל משלב גיל המעבר – מנופאוזה.
עישון, במיוחד בהריון נמצא כמגביר סיכון לתת פעילות התריס, נשים עם תת פעילות קלה ו/או לא מאובחנות המעשנות בהריון, מגדילות מאוד את סיכוייהן להקטין עוד יותר את פעילות בלוטת התריס שלהן.
לנשים עם סוכרת סוג I (תלוית אינסולין) או מחלה אוטואימונית אחרת יש סיכון גבוה ב 25% ללקות בתת פעילות בלוטת התריס בהמשך הדרך. הפלות חוזרות בתחילת הריון עלולות לרמז על נוגדים כנגד הבלוטה.
אנורקסיה או בולמיה, הבלוטה "מסתגלת" לתת תזונה ומאטה את הפעילות.
אתרוסקלרוזיס – עקב האטת הקצב המטבולי בגוף, גם הכבד מתאים עצמו למצב "החדש" ולכן תת פעילות בלוטת התריס מקושרת עם פלאק טרשתי, התקשות העורקים ומחלות לב. אנשים הסובלים מהיפו-תירואיד נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם בגלל רמות גבוהות של LDL (הכולסטרול "הרע") אפילו ברמות נמוכות יחסית של תת פעילות הבלוטה. טיפול בהיפותירואיד יכול להוריד משמעותית תמונת שומנים גבוהים בדם. חשוב לזכור שהיפותירואיד יוצר אתרו' ולא להיפך!
יתר לחץ דם, תת פעילות בלוטת התריס עלולה להאט ולהפחית את יכולת משאבת הלב ובכך את קצב הלב. מחקרים אחרונים לא מצאו קשר ישיר בין תת פעילות בלוטת התריס וי.ל.ד, אך יש עדויות שתת פעילות בלוטת התריס מעלה את הסיכון לי.ל.ד אצל נשים בהריון. חשוב לזכור שהיפותירואיד יוצר י.ל.ד ולא להפך!
נמצא קשר סטטיסטי בין היפו-תירואיד לבין המחלות הבאות: מחלת אדיסון, אנמיה מחוסר ברזל, בעיות נשימה, מיאסטניה גרביס, בעיות פריון, הפסקות נשימה בזמן השינה, שיער שיבה בגיל מוקדם יחסית, סוכרת תלוית אינסולין, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת וגלאוקומה.
הטיפול הטבעי:
בתת תריסיות יש להימנע ממזונות גוייטרוגנים כיון שהם נקשרים ליוד ומפריעים לו להקשר במסלול המטבולי. להלן רשימה עיקרית שלהם: כרוב, כרובית, ברוקולי, פולי סויה, רוקט, רשד, חרדל, צנונית, צנון, לפת, בוטנים, צנוברים, דוחן, שורש קסבה ונבטים.
מומלץ להימנע משתיית מי ברז לא מסוננים בגלל שהם מכילים כמות גבוהה של כלור ופלואור (הם מאותה משפחה ההלוגנים אך בעלי מולקולות קטנות יותר ובכך מתחרים ולצערנו מנצחים את היוד במלחמה על אתרי קשירה בבלוטות הגוף), הפלואור והכלור מדכאים ספיגת יוד. כלור ופלואור נמצאים גם במשחות שיניים, במי פה, בריכות שחייה, מקוואות ולכן מומלץ להימנע או להפחית את הצריכה עד כמה שניתן.
כלור בתעשייה – כלור הינו חומר מלבין עיקרי בתעשייה ולכן מומלץ להימנע מלבוא עם מגע בגוף ובטח מבליעה שלו כגון בכוסות נייר, שקיקי תה, נייר אפייה, מפיות, נייר טואלט, טמפונים, מגבונים וכו'.
מנגד מזונות מומלצים בתת תריסיות הם אלו העשירים ביוד כגון: אצות ים (קאלפ, נורי, קומבו, וואקמה וכו'), דגים, מלח, פג'ויה, אספרגוס, שום, פטריות, תרד, זרעי שומשום וחמנייה.
להשתדל ולהימנע עד כמה שניתן משימוש בתרופות, הקרנות, צילומי רנטגן, סתימות שיניים ממקור אמלגם ולהשתדל להחליפם בתחליפים טבעיים כשאפשר.
במידה ויש גורם נפשי (סטרס ומשקעים מהעבר יש כמעט תמיד בתמונת המצב) יש לעלות על הגורם ולטפל באופן ממוקד בבעיה.
במידה ויש גורם פיזי אשר מחליש את המערכת החיסונית כגון אלרגיות או זיהומים כרוניים יש למגרם באופן מידי.
השינה חשובה מאוד למע' עצבים ולהפרשת הורמונים תקינים במיוחד בלילה ולכן יש לישון לפחות 7 שעות רצופות ואין להפוך את שעות השינה עם שעות עבודה (יום ולילה).
אם נדרשת הפחתת משקל אין לבחור בדיאטות קיצון אלא בדיאטה לאורח חיים בריא ומאוזן.
פעילות גופנית חשובה להזרמת דם אל הבלוטה במיוחד אם יש ברקע צורך בהפחתת משקל, איזון כולסטרול, או י.ל.ד.
בתת פעילות מומלץ לבצע "פולסים" של מים חמים וקרים באמצעות הראש דוש, ישירות על איזור הבלוטה בגרון. 10 שניות של מים חמים מאוד ומיד לאחר מכן 10 שניות של מים קרים, וחוזרים שוב ושוב כך לפחות 2 דקות בכל יום.
הבטחת צריכה מספקת של נוטריאנטיים חיוניים הן לייצור הורמוני התריס והן להפיכתם לפעילים. על כן יש לנסות ולבחור באוכל נקי עד כמה שניתן (כולל הימנעות מריסוסים), מזון מתבואה מלאה, פירות, ירקות, זרעים ואגוזים ודגי ים נקיים.
תוספי התזונה החשובים ביותר לבלוטת התריס:
הערה: כיוון שנוטריאנטיים רבים משתתפים במנגנון הבלוטה לא תמיד יהיה חוסר בכולם, על כן הרשימה שלהלן היא ע"פ סדר חשיבות והממצאים שנצפו כחסרים אצל מטופלים, במידה רבה אפשר להשלים את רובם עם תזונה איכותית ונקייה.
תמצית של בלוטת התריס – Thyroid glandular (אין להשיג בארץ ניתן להזמין מחו"ל).
יוד טבעי (2%/5% Lugol's iodine) – מספר טיפות ביום לבליעה/מריחה חיצונית לפי חומרת המצב – מומלץ להיוועץ במטפל מנוסה בתחום!
ח. אמינית טירוזין – 500 מ"ג פעמיים ביום על קיבה ריקה – בתת פעילות בלבד!
ישנם מס' כיווני עבודה עם צמחי מרפא לבלוטת התריס – תלוי כמובן באבחון הבעיה.
בתת פעילות לא אוטואימונית נמליץ על צמחי מרפא ממריצים כגון – רוצים לדעת איזה צמחי המרפא יכולים לעזור הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיהו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של עצמכם!
ביתר פעילות נמליץ על צמחי מעכבי יוד כגון – רוצים לדעת איזה צמחי המרפא יכולים לעזור הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של עצמכם!
בהאשימוטו או בגרייבס נמליץ על צמחים מווסתי חיסון כגון – רוצים לדעת איזה צמחי המרפא יכולים לעזור הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של עצמכם!
