שם בוטני: Boswellia serrate שם לועזי: Frankincense / Olibanum שם סיני: Ru xiang שם עברי: לבונה משפחה: בושמיים
רקע כללי:
הלבונה הינה עץ שרפי הגדל ביבשת אפריקה, הודו וארצות ערב, עד לפני מס' שנים רוב אספקת חומרי הגלם הגיע מסומליה ותימן, כיום זה מגיע מסין. השימוש הוא בשרף העץ הנוצר מתחת לקליפת הגזע. הלבונה מוכרת עוד מימי קדם כחומר מרפא ומבשם, כקטורת ולטהרה (גם בבית המקדש כחלק מסממני הקטורת).
ברפואה המסורתית של הודו הצמח היה ועודנו נפוץ לטיפול בדלקות מפרקים וכאבי שלד. בסין היה נפוץ למחלת הצרעת. הלבונה מכונה גם "מסטיק תימני" והשימוש בו הוא למצבים של זרימת דם ווסת ארוכה מידי, כאבי מחזור ודלקות במערכת הרבייה הנשית. יש המתבלבלים בינו לבין אלת המסטיק כיון השימושים די דומים.
ברפואת הצמחים המודרנית הלבונה מותוות בעיקר לדלקות כרוניות – דלקות מעיים ודלקות מפרקים. החומצה הבוסוולית אשר נמצאת בשרף ידועה כבעלת תכונות אנטי דלקתיות חזקות מאוד.
בשימוש חיצוני השרף וגם שמן הלבונה כמובן עוזר לאיחוי רקמות פגועות וחיטוי מקומי לפציעות ולמחלות עור שונות וכן לטחורים, פיסורות ופיסטולות.
מרגיע את הגידים, ממריץ אנרגיה במרידיאנים ומשכך כאב – כאבי שלד, שרירים וגידים, עוויתות, התכווצויות.
מחדש את בשר הגוף – שימוש חיצוני להפחתת נפיחויות, לשכוך כאבים והחלמת פצעים, טחורים ופיסורה.
חלקי הצמח בשימוש:
שרף
אופני נטילה ומינונים:
תמצית נוזלית: 1:3, 90% אלכוהול, 5-15 מ"ל ביום.
תמצית יבשה: 65% חומצה בוסוולית 300-1200 מ"ג ביום.
אבקה סינית 5:1: 1-3 גרם ביום.
בישול: לא מומלץ
כחלק מפורמולה: 30%-25%.
מחקרים:
ניסוי קליני שנערך בהודו (2003) וכלל 30 מטופלים בדק את ההשפעה, הבטיחות והסבילות של תמצית משרף העץ על חולים בדלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis) של הברך. במשך חודשיים קיבלו מחצית מהמטופלים את התמצית ואילו קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו. לאחר מכן הקבוצות התחלפו, וקיבלו את הטיפול ההפוך למשך שמונה שבועות נוספים. כל המטופלים שקיבלו את התמצית דיווחו על ירידה בכאבים בברך, עליה ביכולת הכיפוף של הברך ועליה במרחק ההליכה שביכולתם לעבור. כמו כן חלה ירידה בתדירות ההתנפחויות במפרק הברך. ממצאים אלו היו בעלי משמעות סטטיסטית מבחינה קלינית. מבחינה רדיולוגית לא חלו שינויים בין המטופלים. הסבילות לתמצית הייתה טובה פרט להפרעות מינוריות במערכת העיכול.
ניסוי קליני גרמני (2001) בדק את ההשפעה של תמצית תקנית משרף העץ (H15) על חולים במחלת קרוהן. הניסוי היה אקראי, בסמיון כפול וכלל 83 מטופלים. קבוצת הביקורת קיבלה טיפול סטנדרטי – תרופה בשם Mesalazine – תרופה אנטי-דלקתית המשמשת לטיפול במחלות דלקתיות של מערכת העיכול. הפרמטר העיקרי לבדיקה היה השינוי במדד פעילות המחלה (CDAI) במהלך הטיפול. התוצאות הראו כי בקבוצת המטופלים שקיבלו את התמצית חלה ירידה של 90 נקודות במדד CDAI לעומת ירידה של 53 נקודות בקבוצת הביקורת. בנוסף, התמצית נמצאה כסבילה, כלומר אינה בעלת רעילות משמעותית, ואינה גורמת לתופעות לוואי חריגות.
ניסוי קליני שנערך בהודו בדק את ההשפעה של שרף מהעץ על 30 חולים (17 גברים ו-13 נשים בגילאי 18-48) בדלקת כרונית של המעי הגס 20 .(Chronic colitis) מטופלים קיבלו את השרף במינון של 300 מ"ג 3 פעמים ביום למשך 6 שבועות. קבוצת הביקורת כללה עשרה מטופלים שקיבלו Sulfasalazine (נגזרת של Mesalazine) במינון של 1 מ"ג שלוש פעמים ביום למשך 6 שבועות. 18 מתוך 20 (90%) המטופלים בשרף הראו שיפור באחד או יותר מהפרמטרים שנבדקו: איכות הצואה; בדיקה היסטו-פתולוגית; בדיקת דם שכללה המוגלובין, ברזל, סידן, זרחן, חלבונים, כדוריות דם לבנות ואאוזינופילים. זאת, בהשוואה ל- 6 מתוך 10 (60%) המטופלים בקבוצת הביקורת. 14 מתוך 20 (70%) המטופלים בשרף נכנסו לשלב של רמיסיה לאחר הטיפול וזאת בהשוואה ל- 4 מתוך 10 (40%) בקבוצת הביקורת.
בניסוי קליני גרמני (1998) שנערך בתנאי סמיון כפול נמצא כי שרף הצמח במינון של 300 מ"ג 3 פעמים ביום למשך שישה שבועות הוביל לשיפור במצבם של 70% מהמטופלים שסבלו מגנחת הסמפונות (Asthma). לצורך השוואה, בקבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו (סוכר חלב) חל שיפור בשיעור 27% מהמטופלים בלבד. הניסוי נערך על 80 בני אדם, נשים וגברים בגילאי 18-75 שחולקו לשתי קבוצות זהות.
*המידע מתבסס על ספרות מקצועית ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה. פעילות הצמח אינה מהווה התוויה רפואית ו/או תחליף לכל טיפול רפואי/תרופתי אחר. בכל שאלה רפואית יש להיוועץ ברופא המטפל.