ספירת הבינה

ספירת הבינה היא החלק הנקבי במוחנו, היא זו שקולטת את הרעיון מספירת החכמה ומבררת את מחשבותיו של האדם תוך כדי זיכוך וטיהור הדברים עד שהם מגיעים לידי הבשלה. ובמילים אחרות החכמה מעניקה את חומר הגלם הראשוני של הרעיון והבינה היא שיודעת ולהבין ולהוציא מזה "דבר מתוך דבר". אם כך יוצא שתפסתי את עצם העניין (בספירת החכמה) אני מברר אותו (בספירת הבינה) ולאחר מכן אם אני רוצה בו אני מעביר אותו לגיבוש ההחלטה (בספירת הדעת) שם היא מורידה אותו לביצוע דרך 7 הספירות התחתונות.

והאדם ידע את חוה

בשפת הקבלה, החכמה והבינה מכונים בהתאמה, "אבא" ו"אמא", משום ששני הכוחות הללו בחיבורם וזיווגם יחד מביאים לתולדות של החלטות, רגשות ומעשים בפועל. ידוע מאמר חז"ל "שנתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש", וכך אנו גם רואים למעשה שהאישה (בינה) מקבלת את הזרע מהגבר (חכמה) בוררת וקולטת את הטוב ביותר עבורם ומשלימה את הפעולה בהריון והולדה. לולא ה"אמא" (הבינה) לא היה ל"אבא" (חכמה) מה לעשות עם חלקו בלבד, הוא חייב ש "אמא" תמשיך לפתח את הכל. לכן חז"ל מציינים ש"אין האיש שלם בלא אישה".

במסכת נידה (דף לא') כתוב "שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו". כעת מתוך מאמר חז"ל נבין "דבר מתוך דבר" (באמצעות בינתנו) מהו התהליך המופלא של בריאת האדם. הקב"ה שולח לגבר דרך המקיפים (ספירת הכתר – אמונה/תענוג/רצון) הבזק ליצירת הוולד, מובא בזוהר הקדוש, ש"טיפת הזרע מגיעה מן הראש", הבזק זה נקלט בספירת החכמה ומתחיל את תהליך יצירת הזרע (הן באופן גשמי והן באופן רוחני), לאחר מכן הזרע עובר אל האישה (הבינה) לקליטת הזרע ויצור הוולד.

הסתכלות האדם החכם והאדם הנבון

יש 2 דרכים עיקריות להתבונן במציאות. ה"דרך הראשונה" (נקראת "הדרך החיצונית") לומדת על המציאות תוך השוואת כל דבר לדברים אחרים ומוכרים, בדרך זו פועל האדם החכם הרוצה רק להבין ולהשקיט את מצפונו, גם את זה אני מכיר…גם את כבר הבנתי…וכו'.
ה"דרך השנייה" (נקראת "הדרך הפנימית"), האדם הנבון מנסה לתפוס כל דבר ודבר לעומקו ומבקשת לרדת אל סוף מהותו הפנימי של העניין ובכך לדעת אותו – בסוד "והאדם ידע את חווה". כאשר האדם מניח לעצמו לשגות בדמיונות ולחיות בעולם של מחשבה סתמית ללא ביקורת אמיתית של השכל, הוא עלול להגיע למצב בו מציאות עולמו איננה נכונה! הוא מתרגל שלא לברר (ע"י הבינה) את האמת על עצמו ועל העולם וכך הוא נשאר תמיד באותו מעגל מדומיין שגוי ומוטעה. דוגמא לכך היא השוואות בין ה "תורות"/"שיטות" השונות של הגויים (שמגיעות במקורן מ"הדרך הראשונה") –  החיצונית אל מול התורה הקדושה. אין לבלבל וחלילה להכניס את האמת האחת והיחידה, התורה הקדושה, אל תוך המשוואה כלל וכלל, כיוון שהתורה מקורה ב"דרך השנייה" שהיא הפנימיות.

השגת הבינה – השמחה האמיתית שבלב

כל עוד אין הבנה של העניין וירידה לסוף הדבר אין האדם יכול לשרות בשמחה אמיתית. השמחה היא מצב של "יש" – הבנתי את העניין, ועם ההבנה מתמלא הלב שמחה. ידוע הסיפור המפורסם על ה"יין ההונגרי", ולאחר שטעמת את היין ההונגרי (טעם האמת) אינך משווה אותו יותר לשום דבר אחר, כיוון שאתה יודע שכל היתר זה לא "יין הונגרי" המקורי… לכן מידת הבינה אחראית על הצד הרגשי של הלב. עכשיו, לאחר הבנת פנימיות המידה אפשר להבין את המשפט שאמר רבי נחמן מברסלב לחסידיו.."אנחנו דומים כמו מי שמנגן והעולם מרקדים, ומי שאינו מבין ושומע את הניגון היא פליאה בעיניו, מה הם רצים אחריו ומה הם מרקדים? כך היא הפליאה אצל העולם, על מה אתם רצים אחריו…?"

כתיבה: אמיר לוי, נטורופת והרבליסט קליני – מנהל המרכז לרפואה טבעית – www.medicalherbs.co.il