המשפט הכי נפוץ שלמדתי לפני 20 שנה בלימודי הנטורופתיה הוא – "כל מחלה מתחילה במעיים". ואכן בעבודות ומחקרים מהשנים האחרונות נמצא שכל רעלן משפיע באופן כזה או אחר על המעיים. יש מאות מיני חיידקים במעיים, והמדע יודע כיום לסווג ולמספר אותם על פי תפקידם. 2 קבוצות חיידקים שמושפעים במיוחד מהרעלים הם לקטובצילוס וביפידובקטריה, שני אלו הם המנקים היעילים ביותר של הרעלים מהמעיים.
קחו לדוגמא את הארסן (סוג של מתכת רעילה שנמצאה לאחרונה בריכוזים גבוהים ומסוכנים בגידולי אורז בסין ובבריכות גידולי דגים), מסתבר שהדרך בה אנו נפטרים מארסן היא באמצעות תהליך מתילציה דו-שלבי. במובנים מסוימים, בדומה למה שאנו עושים בכבד עם שלב ראשון ושלב שני. אז אנחנו בעצם מתילטים את הארסן. בשלב המתילציה הראשון, הוא הופך להיות MMA, שזה חומצה מונומתילרסונית, לאחר מכן אנו מבצעים מתילציה שנייה והוא הופך להיות DMA שזה חומצת דימתילרסונית. התהליך הזה לוקח בממוצע יומיים עד ארבע ימים לפינוי הארסן מהגוף, אז כל עוד לאדם יש מתילציה נאותה והמערכת הזו פועלת הוא ינקה את רוב הארסן מגופו. אבל מה לדעתכם יקרה עם מישהו בסובל מתת-מתיליצה אפשר לבדוק זאת אגב בבדיקת דם פשוטה של רמות ההומוציסטאין. אם הרמה שלו גבוהה סימן שהוא סובל מתפקוד נמוך של מסלולי המתילציה ובכך הארסן והרעילות נשארים זמן רב יותר ופוגעים באותו אדם. כאן נכנסים לפעולה חיידקי המעיי שלנו, נמצא שפלורה בריאה מסייעת בסילוק הרוב המוחלט של הרעלים הסביבתיים במזון ולמעשה מונעת מהרעלים לחדור אל מחזור הדם.
ספיגת רעלים מול ספיגת חומרים מזינים במעי
מחקר נחמד שעשו ב 1977 עם שתלי תרד באדמה מלמד אותנו הרבה על ספיגת חומרים. במחקר רצו לבדוק האם תכולת המינרלים באדמה משפיעה על מה שיש בצמחים או מה שהצמח צריך הוא כבר ידע לקחת מהאדמה ואת היתר הוא ישאיר שם. אז הניסוי בקצרה היה כך: בחנו את תכולת האבץ (מינרל חיוני) ואת תכולת הקדמיום (מתכת רעילה) בתרד ממוצע. אחר כך גידלו תרד באדמה רגילה עם תוספת של אבץ בתוכה. ומנגד תרד עם אדמה רגילה אך עם תוספת של קדמיום. התוצאה הייתה מאוד ברורה, התרד ספג את האבץ ביעילות רבה, אך באדמה שלא היה בה אבץ אלא קדמיום, התרד ספג את הקדמיום ביעילות רבה גם כן. אם כך החוקרים הגיעו למסקנה שלא משנה אילו מינרליים יהיו באדמה הצמחים יספגו אותם אליהם. עכשיו, זאת בדיקה פשוטה למזון אך מה שקורה במעיים הוא בדיוק אותו הדבר, מסתבר שחומרי המזון שאנו עוקבים אחריהם ועל אתרי הספיגה שלהם במעיים מתנהגים באופן זהה, ככל שהמתכות בסביבת המעיים עולות היכולת שלנו לספוג את החומרים התזונתיים מהמזון יורד בהתאמה. אם כך הדבר הראשון והיחידי שלמעשה צריך לעשות הוא לדאוג שהמעיים שלך יקבלו רק חומרים מזינים ללא רעלים סביבתיים עד כמה שניתן וזהו הבריאות תתרחש ממילא.
אם המעיים, הכבד והגוף כבר עמוסים במתכות כבדות, מיקרופלסטיק, חומרי הדברה, תרופות ורעלים נוספים אז כמובן לפתוח בניקוי רעלים יהיה רעיון ממש טוב.
עוד נקודה חשובה לציון, ניקוי הרעלים לדוגמא באכילת פירות וירקות אורגניים למשך מספר שבועות לא רק שמצמצם באופן משמעותי את כניסת הרעלים הקבועה שלנו אלא גם עוזר להפחית באופן משמעותי את הספיגה החוזרת מהמעיים. בעבר (והיום במסורות עתיקות ובאזורים כפריים בעולם) צרכנו סביב 50 גרם סיבים ביום. כעת במערב אנו צורכים סביב 10-15 גרם ביום. הסיבים התזונתיים הם המזון של המיקרוביום ככול שנאכל יותר סוגי ירקות ופירות נהנה מקשת רחבה יותר של חיידקים שעוזרים לנו בפירוק המזון וניקוי המעיים מהרעלים. הסיבים גם יודעים להיקשר לרעלים הסביבתיים ולסייע בהוצאתם אל מחוץ לגוף, הווה אומר שאם אין מספיק סיבים בתזונה אנחנו סופגים מחדש את כל הרעלים.
אז כשמישהו באמת רעיל הדבר הכי נכון לעשות זה להגדיל את כמות הסיבים התזונתיים בתזונה שלו (ירקות, פירות, קטניות, אגוזים, וזרעים אורגניים) כך נפטרים מהרעלים במקום להמשיך ולספוג אותם מחדש.
אגב בזמן ניקוי רעלים ובכלל, מומלץ לקדם את תהליך הניקוי גם באמצעות הזעה. נמצא שתהליך ההזעה יעיל מאוד ועובד נהדר כמעט על כל רעלן שקיים במיוחד תוצרי מיקרופלסטיק. ההזעה יעילה מאוד, נו למעט קבוצת חומרים קטלנית במיוחד ואני פותח ציטוט של המשרד להגנת הסביבה – " תרכובות PFAS פותחו בתעשייה בשנות החמישים של המאה העשרים, תכונותיהן העיקריות הן עמידוּת תֵרמית (בפני חוֹם) גבוהה ודחיית שמן ומים. לכן, הן שולבו במבחר יישומים כגון חומרים מעכבי בעֵרה וקצף לכיבוי אש, אביזרים הבאים במגע עם מזון (ציפויים למחבתות וסירים) ותוספים דוחי שמן ומים למוצרי טקסטיל. עד היום ידוע על כ-4,500 תרכובות PFAS שונות. תרכובות PFAS נמצאו בשנים האחרונות ברחבי העולם במקורות מים ובמערכות אספקת מֵי שתייה שמהם שותים מיליוני בני אדם. מחקרים אפידמיולוגיים הראו כי תרכובות PFAS מצטברות בגוף האדם ועלולות לגרום להשפעות שליליות על הבריאות, בהן: הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן הכליות והאשכים, פגיעה במערכת החיסונית, עלייה ברמת הכולסטרול, פגיעה בעוברים. המזהמים בקבוצה זו יציבים מאוד בסביבה, נודדים למרחקים ארוכים הרחק ממוקדי הזיהום ומצטברים ברקמות ביולוגיות בסביבה ובגוף האדם".
אז התרכובות PFAS רעילות במיוחד וזמן מחצית החיים שלהן הוא 7 שנים! ואני הקטן מוסיף נתון של משרד הבריאות האמריקאי שלוחמי האש הלא הם הכבאים היקרים שלנו חיים בממוצע 25% פחות מיתר האוכלוסייה מעניין למה.
כיצד נדע איזה פרוביוטיקה מומלצת – כנסו למאמר הבא – פרוביוטיקה
