דלקת בדרכי השתן נגרמת בדרך כלל עקב פגיעה ברירית מערכת השתן התחתונה (שופכה ושלפוחית השתן) ו/או העליונה (שופכנים וכליות). זרם השתן אשר עובר במערכת השתן והממתין בשלפוחית הינו סטרילי, בשתן זה אין חיידקים ואין מזהמים אחרים, גם חומציות השתן מסייעת לכך, אולם כל חלק מדרכי השתן יכול להזדהם.
ההשערה הנפוצה ביותר היא שדלקת בדרכי השתן מתפתחת ממזהמים אשר חודרים לדרכי השתן בשתי דרכים:
א. דרך הקצה התחתון של דרכי השתן (השופכה). התוצאה – זיהום המתפשט במעלה השופכה. ברוב המקרים החיידקים מגיעים מהמעיים (פי הטבעת) ומאברי המין עצמם.
ב. דרך זרם הדם (פחות נפוץ) היישר אל מערכת השתן (שכיח יותר בהליכים כירורגים בביה"ח וכדומה).
הדלקת מוגדרת על פי מיקומה במערכת:
דלקת בשלפוחית – ציסטיטיס (Cystitis) דלקת זו הינה השכיחה ביותר.
דלקת בכליות – פיאלונפריטיס (Pyelonephritis) דלקת זיהומית של האגן והכליה.
דלקת השופכה – אורתריטיס (Urethritis) דלקת בצינורית השופכה המוליכה משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף. בדרך כלל מועברת במגע מיני ומחלות כמו זיבה וכלמידיה.
תסמינים
זיהום בדרכי השתן גורם בדרך כלל לרצון דחוף ותכוף להטיל שתן המלווה בתחושה צורבת ו/או כואבת בעת ההשתנה. חוסר התרוקנות הינו מאפיין נפוץ, והשתן עלול להיות עכור וכהה, ובעל ריח רע. הכאב יופיע מעל לעצם החיק, מעל עצם המותן בצידי הגוף ובפיאלונפריטיס גם בגב התחתון. בנוסף בדלקת בכליות עלול להיות חום עם תחושת צמרמורות, בחילות והקאות.
גורמים
ראשית חשוב לדעת שזיהום בדרכי השתן נפוץ יותר אצל נשים פי 50 לערך מאשר אצל גברים. אצל הגברים לאחר גיל 55-60 הזיהומים עולים בעיקר בגלל הגדלה ו/או דלקת של הפרוסטטה. הסיבה לתדירות הגבוהה יותר אצל נשים נעוצה למעשה באנטומיה של גוף האישה. אצל נשים, צינור השופכה קצר מאוד, קרבתו לפי הטבעת ולנרתיק למעשה "מקלים" על אותם מזהמים להגיע בקלות יחסית ולזהם את דרכי השתן התחתונות. סטטיסטית 20% מכלל הנשים יסבלו מדלקת בשלפוחית השתן לפחות פעם אחת בשנה.
שימוש באנטיביוטיקה לעיתים קרובות – אנטיביוטיקה משמידה את אוכלוסיית החיידקים הטובים שנלחמים בזיהומים, לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי אנו למעשה נמצאים בחולשה חיסונית ובכך מגבירים את הסיכוי לחדירת מזהמים נוספים וכן להתפתחות פטרת ווגינלית, קנדידה.
מתח (סטרס) – נמצא שנשים הנמצאות במתח סובלות יותר מדלקות בדרכי השתן.
מגע מיני – אי שמירה על ניקיון ראוי במהלך קיום יחסי מין (נמצא שהשכיחות אצל נזירות 1 ל 100).
אמצעי מניעה – שימוש תדיר באמצעי מניעה (בעיקר קונדומים) גורמים לצריבה של הרירית. אך גם אמצעי נשי כגון דיאפרגמה (כובעון סיליקון) נמצא בקורלציה גבוהה יותר עם זיהומים בדרכי השתן.
תקופת גיל המעבר – עקב הידלדלות ברירית הרחם אשר מסייעת לשמירה על האזור.
חוסר איזון הורמונלי ותקופת ההיריון – גם הם תורמים לעלייה בשכיחות.
התאפקות במתן שתן – גורם לכאבים והתכווצויות בבטן התחתונה.
חוסר שתייה – שתייה מועטה עלולה לגרום להצטברות של חול ואבנים ומשם גם לזיהום.
ניגוב הפוך – ניגוב הצואה מאחור לקדימה גורם להעברת צואה לאברי המין – נפוץ בעיקר בילדות.
הערה חשובה – זיהום חוזר ונשנה בכליות יכול לגרום לנזק הדרגתי, שיביא להצטלקות ללא יכולת ריפוי עד כדי אי ספיקת כליות.
אבחון
האבחנה של זיהום בדרכי השתן איננה מדויקת, מאחר שסימפטומים קליניים ונוכחות של חיידקים בשתן אינם בעלי התאמה טובה. למעשה מחקרים הראו שרק אצל 60% מהנשים אשר סבלו מהסימפטומים של דלקות בדרכי השתן נמצאה רמה כלשהי של חיידקים.
האבחנה הראשונית תעשה ע"י מתן שתן לכוסית מדידה וטבילת מקלון סטיק אשר ייתן את הכיוון הראשוני.
אבחנה נוספת הינה בדיקת שתן כללית, בדיקה מיקרוסקופית בה נראה רמות גבוהות של כדוריות דם לבנות ואדומות ובתרבית שתן נראה גם את סוג החיידק, כאשר החיידק E.coli הינו החיידק העיקרי (90% מהמקרים) אשר נמצא בבדיקה זו. ההשערה היא שהחיידק נצמד לדפנות דרכי השתן, מתרבה וגורם לזיהום. חיידקים נוספים שנמצאו Proteus/Klebsiella/Enterococci/Staphylococcus/Enterobacter/Pseudomo ועוד, כולם חולקים ב 10% הנותרים ממקרי הזיהומים.
כאשר לא מוצאים את גורם הדלקת הרופא עלול להמליץ על בדיקות פולשניות כגון החדרת סיב אופטי ובדיקות הדמיה (אולטראסאונד, CT) למציאת הגורם.
הטיפול המערבי
הטיפול המערבי ברוב המקרים כולל מתן אנטיביוטיקה, לעיתים עם תרופות נוגדות כאבים וכאלו המאלחשות את דרכי השתן. ישנן גם תרופות המעלות את חומציות השתן וכן אם התסמינים חמורים והמצב מסכן את החולה יש אפשרות להתאשפז ולקבל אנטיביוטיקה לווריד עם תוספת של עירוי נוזלים.
חשוב להדגיש שלא מומלץ להפסיק טיפול אנטיביוטי שכבר התחיל. שיקול נוסף הוא שאנטיביוטיקה איננה מספקת הגנה תמידית והזיהום יכול לחזור שוב במהרה.
הטיפול הטבעי
סוכרים פשוטים גורמים לדיכוי מערכת החיסון ומעודדים מצע פורה לאוכלוסיית המזהמים. בזמן דלקת פעילה בדרכי השתן מומלץ להימנע מצריכתם לחלוטין. סוכרים פשוטים דהיינו גם לחמים ומאפים מקמח לבן, כולל פסטה, פתיתים, קוסקוס וכדומה על צורותיהם וסוגיהם השונים.
מומלץ להימנע משתייה חריפה, וממשקאות מוגזים וממותקים.
כדאי להפחית באופן משמעותי צריכה של מזון מלוח וחריף, מזון שכזה מגביר את גירוי ריריות השתן.
יש להגדיל את כמות הנוזלים היומית ולשתות לפחות 3 ליטרים ביום של מים טהורים.
יש להפחית את צריכת הקפאין (מייבש) ולהעדיף חליטות צמחים אשר מסייעות לשטיפת דרכי השתן כגון זקן התירס, עלי שן ארי, סרפד, ענבי הדוב, שבטבט וכדומה.
חמוציות (Cranberry) מכילות חומרים בשם פרואנטוציאנידים ביניהם את החומצה ההיפורית (Hippuric acid), אשר מונעים את הצמדות המזהמים לצנרת השתן ובכך למעשה גורמים לסילוקם אל מחוץ לגוף. בנוסף חמוציות מחזירות לאזור הוואגינה את החומציות (pH) ובכך מגנות כנגד מזהמים נוספים מלחדור פנימה. מומלץ לשתות 300-500 מ"ל מיץ מרוכז ללא סוכר במהלך היום והלילה. חמוציות יסייעו גם למניעה שתו כוס אחת לפני השינה. לחלופין ניתן ליטול תמצית מרוכזת של חמוציות (Vaccinium macrocarpon) בכמוסות כפי שמופיע בהמשך ההנחיות – בתוספי התזונה.
מומלץ לתגבר ירקות שמסייעים להפחתת הדלקת כגון פטרוזיליה, סלרי ומלפפון, אפשרי לעשות מהם מיצים ולשתות במהלך היום. כדאי לאכול בכל יום 2-3 שיניי שום טריים – לשום יש יכולת נוגדת זיהום מעולה.
כדאי לתגבר מזונות עשירים בוויטמין C כגון – פלפל אדום, קיווי, גויאבה, עלים ירוקים, לימון, ברוקולי, מלון, אספרגוס ועגבניות. וויטמין C מחזק את מערכת החיסון ומסייע לכדוריות הדם הלבנות לבצע את עבודתן באופן יעיל יותר.
לאחר עשיית צרכים, יש להקפיד לנגב מהכוון הקדמי לאחורי (לא עם מגבונים שמכילים כימיקליים), פעולה זו מפחיתה את הסבירות שמזהמים יגיעו לצינור השתן.
סבוני רחצה משנים את חומציות אברי המין ופוגעים בפלורה המקומית, ולמעשה מגבירים עוד יותר את חוסר ההגנה מפני זיהומים. חשוב לדעת שרירית מערכת השתן מתחלפת לחלוטין כל 3-4 ימים ולכן מומלץ לשטוף אך ורק עם מים פושרים ללא כימיקליים.
מומלץ ללבוש רק תחתונים מ 100% כותנה ולא בבגדים סינטטיים וכן לא להשתמש בתחתוניות ו/או בטמפונים רגילים הם מכילים תוצרי מיקרופלסטיק וכלור ורק פוגעים באברי המין (ניתן להשתמש בתחבושות אורגניות).
לחות מהווה קרקע פורייה להתרבות מזהמים ולכן יש להחליף במהרה בגדים רטובים ולהקפיד שלא לשבת על משטחים לחים כמו דשא וכדומה. גם משטחים קרים מעודדים דלקות בדרכי השתן.
חשוב להטיל שתן אחרי קיום יחסי מין ולרחוץ את האזור עם מים פושרים. ניתן להשתמש בסבון תינוקות אורגני.
ניתן לעשות אמבט ישיבה עם תוספת של שמנים אתרים – המידע שמור לתלמידי המרכז בלבד!
תוספי תזונה
3 תוספי התזונה החשובים ביותר הינם – המידע שמור לתלמידי המרכז בלבד!
צמחי מרפא
להלן צמחי מרפא אשר פעילותם הוכחה הן במחקרים רבים והן קלינית כאנטי בקטריאליים וכנוגדי זיהום לטיפול בדלקות בדרכי השתן – המידע שמור לתלמידי המרכז בלבד!
גישה מסורתית
בדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן רגש הפחד משחק תפקיד חשוב ומרכזי. באם תדירות הדלקות גבוהה יש לבדוק מקור זה. הפחד מגיע מחששות מרובים אשר גורמים לחולשת כליות שאחראיות על מערכת השתן והרבייה. גם מוסר כליות עלול לגרום לדלקות ואף לאבנים בדרכי השתן וכדאי לעשות עבודה בכיוון זה באם אותן דלקות מגיעות לעיתים תכופות.
