מחלת האלצהיימר תוארה לראשונה בשנת 1906 ע"י הרופא הגרמני ד"ר אלואיס אלצהיימר (Alois Alzheimer) והינה אחת מתוך מספר מחלות דמנציה (הפרעות זיכרון). דמנציה (Dementia) ובעברית שטיון מתייחסת לקבוצה של מחלות אשר מתארות פגיעה בתפקודים הקוגניטיביים, המנטליים ואף הפיזיים של האדם. אלצהיימר הינה מחלה מתעתעת וקצב ההתפתחות שלה שונה מאדם לאדם כמו גם היקף הפגיעה. על פי רישומי משרד הבריאות בישראל חיים 150 אלף חולים (נכון ל 2023) וההנחה היא שישנה כמות זהה נוספת שאינם מאובחנים. ב 15 השנים האחרונות אלצהיימר התגלתה כאתגר בריאותי לא פשוט ונכנסה לרשימת 10 המחלות המובילות לפטירת האוכלוסייה בעולם המערבי.
שכיחות המחלה עולה באופן קבוע עם השנים בכל העולם אך משתנה לפי אזורים, כאשר דרום מזרח אסיה (תאילנד, וייטנאם, לאוס, אינדונזיה עוד) מדווחות על שכיחות של 2.9% מכלל האוכלוסייה הבוגרת. האיחוד האירופי מדווח על 6.5% וארה"ב מדווחת על 10.8% (1 מכול 9 אנשים מגיל 65 ומעלה) וכמחצית מאנשים בני 85 ומעלה סובלים ממנה.
למעשה קצב המחלה נוסק באופן תמידי מלבד בערים בודדות ועשירות כגון (טוקיו, סן פרנסיסקו, סינגפור וכדומה) שם נצפתה עצירה ואף ירידה קלה במספרים. ארגון הבריאות העולמי הכריז על המחלה כמגפת המאה ה 21 ומדווח שעד שנת 2030, המספר המשוער של האנשים החיים עם המחלה יגיע ל 78 מיליון איש!
מבחינה קלינית, סימן ההיכר העיקרי של מחלת האלצהיימר הוא פגיעה במוח באזור שנקרא היפוקמפוס הקשור לזיכרון.
נהוג לחלק את הירידה הקוגניטיבית ל 2 – אמנסטית ולא אמנסטית. אמנסטית אומר שהבעיה העיקרית הינה פגיעה בזיכרון לטווח הקצר, האדם לא זוכר מה התרחש או אפילו מה הוא אמר ממש ברגעים הסמוכים לסיטואציה בעוד שבפגיעה לא אמנסטית ישנן הפרעות קוגנטיביות נוספות רחבות טווח. הסימפטומים של אלצהיימר עשויים להתבטא באופנים שונים, כגון דיכאון, חרדה, נסיגה חברתית, הפרעות בשינה ועוד. ככל שהמחלה מתקדמת התסמינים מחמירים. והמצב עלול להגיע לאובדן זיכרון חמור, תסמינים נוירופסיכיאטריים כמו הזיות ואשליות, כמו גם בעיות התנהגותיות ורגשיות שמתעצמות בשלבים המתקדמים של המחלה.
כיום כבר ידוע שיש קורלציה חזקה בין אלצהיימר לבין מחלות השפע המערבי. לרובם המוחלט של חולי האלצהיימר ישנן מחלות נלוות שכנראה החמירו את מצבם הבריאותי, ניתן למצוא ברשימה הזאת בעיות כגון היפרכולסטרולמיה, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר ודיכאון. חוקרים מדווחים שבעיית אלצהיימר שהתגלתה היום כבר התחילה במוחו של האדם לפני 20 שנה ויותר. בבדיקות שנעשו נמצא שלחולי אלצהיימר ישנה הצטברות משמעותית של רובדי עמילואיד-β (Aβ) וסבכים נוירו-פיברילריים (NFTs) בתוך המוח, מתכות כבדות (ארסן, כספית, אלומיניום, עופרת, קדמיום ועוד), תוצרי ממתיקים מלאכותיים, תהליכי דלקת עצבית במסלול הגלוטמט, חוסר תפקוד סינפטי והפרעות חריגות בכלי הדם הקטנים. כל התהליכים האלה מובילים בסופו של דבר לניוון מתקדם ומוות של תאי העצב.
נכון להיום אין פתרון יעיל לאלצהיימר וכאשר חולים מאובחנים בשלב מאוחר תקופת ההישרדות שלהם בממוצע עומד על 4-8 שנים. אך חשוב לדעת ששינויים פתולוגיים במוח מתחילים שנים רבות לפני הסימפטומים הקליניים. בדרך כלל החולים מתחילים עם ליקוי קוגניטיבי קל ורק כעבור 6-10 שנים בממוצע, עד 15% מהם יתקדמו לאלצהיימר בתוך 5 השנים הבאות. לכן, חיוני להתרכז בשלבים הפרה-קליניים שבהם התערבות מוקדמת וניהול של גורמי סיכון הניתנים לשינוי עלולים להוריד את הסיכון להתפרצות או לעכב את התקדמות המחלה באופן משמעותי. עדויות רבות מצביעות על כך שכשליש ממקרי האלצהיימר ברחבי העולם קשורים קשר הדוק לגורמי סיכון הניתנים לשינוי.
תסמיני דמנציה מקדימים אבחון סימני דמנציה בשלב מוקדם יכול בהחלט להאט את ההידרדרות המצב. להלן מס' סימנים שמצביעים על תחילת הפגיעה הקוגניטיבית:
המטופל יחווה ירידה בזיכרון לטווח הקצר (שעות, ימים, שבועות וחודשים אחרונים בלבד).
המטופל לא זוכר איזה יום בשבוע או בחודש הוא, לא זוכר תאריכים חגים וכדומה.
המטופל יראה קושי בהתמצאות בסביבה מחוץ לבית.
למטופל יהיה קושי בביצוע פעילויות הקשורות בחישוב כגון קנייה במזומן בחנות.
המטופל יחווה קושי בפעולות הדורשות תכנון שלבים, כגון בניית פאזל או משחק שחמט.
למטופל יהיה קושי במשימות שגרתיות כגון יציאה למקומות הומי אדם.
המטופל יתחיל לזלזל בהיגיינה האישית, כיבוס בגדים, גילוח ומקלחות פחות יעסיקו אותו.
המטופל יתחיל לשכוח חפצים אישיים כגון מפתחות, טלפון, ארנק וכו' במקומות שונים.
המטופל יגלה קושי בשליפת מילים שכיחות.
המטופל ימעט בקשרים חברתיים.
המטופל יראה קושי בפעולות מוטוריות כגון בכתיבה ובתיקון בעיות קלות בבית.
המטופל עלול לחוות שינויים תכופים במצבי הרוח.
המטופל עלול להראות חוסר סבלנות, חשדנות ואגרסיביות כלפי הסובבים.
המטופל עלול לסבול מדיכאון, חרדות, עייפות קיצונית, שינויים במשקל, חוסר תיאבון, אי שליטה על סוגרים.
המטופל עלול לסבול מפרנויה (חשדנות יתר) ולהאמין שהוא נרדף ע"י אחרים.
גורמי סיכון לאלצהיימר
גנטיקה משפחתית
גיל 65 ומעלה
מנת משכל (IQ) נמוכה מהממוצע
בעיות מטבוליות – מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, תנגודת לאינסולין וסוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם, עודף משקל ורמות גבוהות של הומוציסטאין.
תת פעילות בלוטת התריס
בעיות מנטליות – דיכאון, חרדות, הפרעות קשב וריכוז, OCD
בעיות נוירולוגיות – פרקינסון, אפילפסיה, טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה
זיהומים במוח, גידול מוחי
עישון, כולל סמים קלים וקשים
אלכוהול צריכה מוגברת של משקאות חריפים
בעיות במערכת העיכול – פלורת חיידקים (מיקרוביום) לא מאוזן
חוסרים תזונתיים – חוסר של 12B, 1B, 6B, חומצה פולית, ברזל
ישנם מספר בדיקות ומבחנים שניתן לעשות. ההליך המקובל הינו להתחיל עם אבחון ראשוני אצל רופא המשפחה שיכול להפנות לבדיקות דם לגילוי חוסרים ומעקב אחר מדדים נוספים, לאחר האבחון הראשוני המטופל יופנה לאבחון אצל נוירולוג מומחה לדמנציה אשר יבקש לבצע מס' בדיקות כגון שיווי משקל, בדיקת עצבים, תפקוד חושים ועוד. בסיכום הנוירולוג ייתן את המלצותיו להמשך הטיפול.
ניתן לעשות גם בדיקות באופן עצמאי אך כדאי לדעת שחלקם כלולים בקופת החולים ובביטוחי הבריאות של המטופל וכדאי לבדוק.
מבחן המיני מנטל (Mini-mental state examination – MMSE) – מבחן קצר וקל לשימוש (לוקח 10 דקות), המבחן נותן גם הערכה כללית וגם הערכה של מספר תפקודים קוגניטיביים חשובים.
מבחן MoCA (The Montreal Cognitive Assessment) – המבחן משמש עבור אבחון דמנציה ולאבחון ואיתור מצבים של ירידה קוגניטיבית.
אבחון LOTCA (Dynamic Loewenstein Occupational Therapy Cognitive Assessment) – משמש להערכה ראשונית של המצב הקוגניטיבי לאחר פגיעות ראש, המבחן פותח ומותאם במיוחד עבור חולים שיקומיים.
מיפוי מח בשיטת – PET-CTמהלך הבדיקה לוקחים סמן ביולוגי (חומר ייעודי) ומזריקים אותו למערכת הדם באמצעות עירוי לווריד. חומר זה מצטבר בפלאק העמילואידי השוקע במוח (אצל חולי האלצהיימר) ומתגלה בבדיקת PET-CT. אם אין הצטברות של עמילואיד במוח, בדיקת ה-PET-CT תראה פיזור נורמלי של החומר.
בדיקת בטא עמילואיד בטא (Amyloid Beta) – מודדת את הסמנים הביולוגיים Aβ42 ו – Aβ40 ומספקת את היחס ביניהם בדם Aβ42/Aβ40 שמסייעים לזהות סיכון לקיום מחלת האלצהיימר.
בדיקת טאו מזורחן 217 & 181 (p-tau 217 & 181) – בדיקה זו מודדת את ריכוז הטאו המזורחן 217, מדד זה מסייע לזהות משקעי חלבון טאו.
בדיקת ApoE – בבדיקה זו בודקים האם לנבדק יש אלל e4 בגן ApoE, המהווה גורם סיכון גנטי להתפתחות מחלת אלצהיימר. הבדיקה מהווה מרכיב הכרחי גם לצורך בחינת ההתאמה לטיפול בתרופות מקבוצת anti-amyloid, שכן בהימצאות שני אללים של e4, נראה שהסיכון מהטיפול עולה על התועלת האפשרית ומומלץ לשקול טיפול אחר.
הטיפול המערבי
הטיפול במחלת אלצהיימר הינו טיפול מורכב ורב מערכתי. הטיפול התרופתי כולל תרופות לבעיה הקוגניטיבית ותרופות לבעיות הנפשיות ו/או ההתנהגויות כפי שנדרש ע"פ מצבו של המטופל. התרופות לאלצהיימר מתרכזות בעיכוב המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) אצטילכולין שכן הוא נמצא בחוסר אצל אותם חולים. מוליך עצבי זה מעביר גירוי מתא עצב אחד למשנהו דרך המרווח הסינפטי שבין התאים. לאחר שהמוליך העצבי ממלא את תפקידו, הוא מפורק כימית על ידי אנזים הנקרא אצטילכולין אסטראז ופעולתו פוסקת עד להגעת הגירוי הבא. מעכבי אצטילכולין אסטראז משמשים כתרופה הגורמת להפחתת פירוק האצטילכולין. התרופות העיקריות בקבוצה זו הן: התרופות הן דונפזיל (ממוריט, דונפזיל טבע, אסנטה), ריבסטיגמין (אקסלון, אלציגמין, ריבסטיגמין דקסל), גלנטמין (רמניל, גלנטמינה).
מעבר לתרופות הנ"ל שעד היום הצליחו רק להאט במקצת את קצב הדרדרות המטופל (במקרים חמורים אף לא נצפה שיפור כלל במצב) ותרופות לתסמינים נוספים כגון נוגדי דיכאון ונוגדי חרדה אין עוד טיפולים תרופתיים יעילים לממסד הקונבנציונלי.
הטיפול הטבעי
כמו בטיפול המערבי גם הטיפול הטבעי יהיה מוצלח ויעיל יותר ככול שיתחיל עם הופעת התסמינים המקדימים. הטיפול הטבעי יכלול תזונה ספציפית מבוססת מדע, מתן תוספי תזונה וצמחי מרפא, פעילות גופנית עד כמה שניתן, פעילות קוגנטיבית יזומה עד כמה שניתן ותמיכה מנטלית במטופל.
ההמלצות הבאות מסודרות ע"פ סדר החשיבות אך מומלץ לאמץ את כולן:
תזונה קטוגנית – מעבר לתזונה קטוגנית הוכחה במחקרים כמסייעת לחיזוק המוח ומערכת העצבים. במקור שימשה הדיאטה לטיפול באפילפסיה עמידה לתרופות בילדים, כיוון שהיא הפחיתה את התדירות והעוצמה של ההתקפים. כיום נוספו מחקרים חדשים בתחומים רבים והדיאטה הפכה להיות נפוצה מאוד, והיא שימושית ויעילה להרבה בעיות כגון בעיות נוירולוגיות (אפילפסיה, דמנציה, טרשת נפוצה), בעיות מנטליות (דיכאון, חרדות, הפרעות קשב וריכוז), לבעיות מטבוליות (תנגודת לאינסולין, סוכרת סוג 1 & 2, עודף משקל) ולמחלות אוטואימוניות רבות. למרות שהתזונה נפוצה ונגישה מאוד מומלץ לעשות פגישת התאמה לתפריט אישי עם מטפל מוסמך למניעת הסיכון לירידה במשקל של המטופל הדמנטי.
השלמת חוסרים תזונתיים – חשיבות רבה לגילוי החוסרים התזונתיים והשלמתם בין בתזונה ובין באמצעות תוספי תזונה. מערכת העצבים זקוקה לרכיבים רבים על מנת שתוכל לתפקד באופן אולטימטיבי, הדבר חשוב על אחת כמה וכמה כאשר מערכת העצבים איננה מאוזנת כמו במחלות נוירולוגיות, כאן המוח והגוף יהיו זקוקים לכמויות נאותות של קבוצת ויטמיני ה B במיוחד (B12 + B6) וכולין, למינרלים ברזל, אבץ, סלניום ונחושת ולמספר אלקטרוליטים חיוניים כגון אשלגן ונתרן, שכן ללא חומרי הגלם הללו אין למוח אפשרות לייצר את המוליך העצבי – אצטילכולין.
חומצות שומן חיוניות – אומגה 3 ואומגה 6 (ביחסים נכונים) נמצאו כבולמות תהליכי דמנציה. חומצות השומן הללו הוכחו כנוגדות דלקת לתאי המוח (נוירונים) ומשפרות את תפקוד מעטפת המיאלין (מעטפת מערכת העצבים). מסלול דלקתי בתאי המוח יגרום להפניית טירפטופן לטובת יצור גלוטמאט (שיוביל לרעילות גלוטמטרית) ופחות לטובת יצור דופמין.
רעלים סביבתיים – חשוב להימנע עד כמה שניתן ממזון מרוסס, מתכות כבדות, חומרי מיקרופלסטיק וכדומה. במחקר מעבדה שנעשה באוניברסיטת קלגרי קנדה, נמצא כי אדי כספית גרמו לניוון תאי המוח ולאותן פגיעות במוח שרואים אצל חולי האלצהיימר. המנעות מחשיפה לחומרים אלו כאמור מומלצת וכן ניתן לעשות פעולות יזומות כגון מעבר למזון אורגני, שתיית מים מטוהרים, מעבר למלח טבעי, לחומרי ניקיון ללא כימיקליים, סבון, שמפו וטואלטיקה טבעיים לא SLS, דיאודורנט ללא אלומיניום ועוד.
קרינה אלקטרומגנטית – מומלץ להימנע מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית, שכן היא פוגעת בתאי המוח גם במינונים הנמוכים וה"מותרים" לחשיפה. WiFi, מחשבים, טלפונים ניידים, אנטנות סלולריות ומיקרוגל כולם פוגעים בתאי המוח וגורמים לנזק חמצוני.
פעילות קוגנטיבית – מחקרים הוכיחו שפעילות קוגניטיבית באופן סדיר משפרת את ההולכה החשמלית, מסייעת ליצור קשרים חדשים במערת העצבים ושומרת על תקינות תאי המוח ממוות מוקדם. מומלץ לעסוק בקריאה, משחקי חברה, לימודי נושאים חדשים כגון שפה, להפעיל את היד החלשה לעיתים קרובות וכדומה.
פעילות גופנית – חשיבות רבה גם לפעילות גופנית סדירה. פעילות גופנית משפרת את אספקת וזרימת הדם למוח ואיתו גם נוטריינטים חשובים. מעלה מצב רוח, מפחיתה סיכון למחלות לב וכלי דם, מפחיתה את התנגודת לאינסולין ומעודדת את הגוף להילחם בדלקות.
צמחי מרפא
ישנם צמחי מרפא רבים שהוכחו כמסייעים להלן כמה נבחרים:
גינקו בילובה (Ginkgo biloba) – מס' מחקרים עוד משנות ה 1990 ושנות ה 2000 הראו שהצמח מסייע לחולי אלצהיימר המצויים בשלבים הראשונים למחלה. מומלץ ליטול 240 מ"ג ביום כתמצית תיקנית. יש לעקוב אחר מטופלים הנוטלים מדללי דם.
פטריית רעמת האריה (Hericium erinaceus) – מכונה באופן מסורתי ביפאן "המזון של המוח" וזאת בשל השפעתה על NGF (Nerve Growth Factor) אשר משתתף בהתמיינות וחלוקת הנוירונים. עוד נמצא שהיא מגנה על תאי מערכת העצבים מפני תהליכי חמצון, הזדקנות והרס מוקדם של תאי המוח. טלו תמצית תיקנית (30% פוליסכרידים), 250-1000 מ"ג ביום על פי חומרת המצב, העלו מינון בהדרגה.
בקופה מונירי (Bacopa monieri) – הצמח מוזכר בכתבים העתיקים של רפואת האירוודה מהמאה הששית לפנה”ס. מאז ועד היום נחשב לאחד הצמחים המובילים לטיפול בחולשת מערכת העצבים, לדיכאון, לחידוד הזיכרון והריכוז. צמח הבקופה נחשב לברהמי (Brahmi) מונח אנרגטי המתייחס לפנימיות התודעה, כמחזק מוח, משפר קוגניציה, ריכוז וזיכרון. טלו תמצית תקינית (50% באקוזידים) 300-600 מ"ג ביום.
רודיולה רוזאה (Rhodiola rosea) – מחקרים הראו שהצמח יודע לאזן את השפעתם של המוליכים העצביים נוראדרנלין, דופמין וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית, פועל יוצא מהשפעה זו הוא עוררות של קליפת המוח והמערכת הלימבית וכתוצאה מכך המרצה של התפקודים הקוגניטיביים (חשיבה, ניתוח נתונים, הערכה, תכנון וכיו"ב), וכן מחקרים אחרונים מצביעים על כך שהצמח מתאים לטיפול בחולשת מערכת העצבים, דיכאון, לחידוד הזיכרון והריכוז ועוד. טלו תמצית תיקנית (3% Rosavins 1% / Salidroside) במינון של 500-750 מ"ג ליום. לא מומלץ ליטול לפני השינה.
גוג'י ברי (Lycium barbarum) – הפרי המדהים הזה נחשב לסופרפוד ועמוס בנוגדי חמצון חשובים. בעבודות שנעשו על חולדות עם הנגזרת הפוליסכרידית של הפרי נמנעה השראת פעילות נוירוטוקסית של הפפטיד בטא-עמילואיד, עובדה המרמזת על אפשרות הצמח לטיפול ומניעת מחלת האלצהיימר. מומלץ לאכול חופן פירות בכול יום ועדיפות לתוצרת אורגנית.
כורכום (Curcuma longa) – שורש הכורכום המוכר עשיר בנוגדי חמצון ממשפחת הכורכומנואידים ובתוכם הרכיב המפורסם כורכומין – Curcumin. מחקרים רבים הוכיחו שלכורכומין ישנה פעילות נוגדת דלקת רחבת טווח. חוקרים דיווחו שהנוגד חמצון כורכומין משפר את התפקוד הקוגניטיבי בחולי האלצהיימר, כגון ירידה בפלאק הבטא עמילואיד, עיכוב ירידה במספר הנוירונים, ושיפור כללי של הזיכרון. טלו תמצית תיקנית (95% כורכומין) 1000-2000 מ"ג ביום, עדיפות לכורכומין פוספוליפידי – ליפוזומלי.
תה ירוק יפאני (Camellia sinensis) – מכילים חומרים נוגדי חמצון עוצמתיים בשם פוליפנולים. הפוליפנולים מקטינים את הנזק החמצוני, הנובע מהיווצרותם של רדיקלים חופשיים בגוף. הרדיקלים החופשיים פוגעים ב DNA, בליפידים ובחלבונים. כתוצאה מנזקים אלו מתפתחות מחלות לב, סרטן ומחלות ניווניות של מערכת העצבים, כמו אלצהיימר. פוליפנולים גם מפחיתים מצבי דלקת, משפרים זרימת דם ומגינים מפני מחלות לב וכלי דם, וכן מפחיתים סיכון לתהליכים סרטניים. מומלץ לבחור בתה היפאני – תה מאצ'ה ולשלבו מס' פעמים במהלך היום.
