תופעת היווצרות אבנים בדרכי השתן (Urolithiasis) מוכרת מזה אלפי שנים (גם התלמוד והרמב"ם ציינו זאת בכתבים), אך יחד עם זאת בעשורים האחרונים קצב הבעיה השתנה באופן משמעותי. אם בעבר נתקלו במקרים בודדים ונדירים, בשנות השמונים המספרים עלו ודובר כבר על כ 6% מכלל האוכלוסייה המערבית, שפיתחו או יפתחו בעתיד אבנים בדרכי השתן. בראשית שנות 2000 המספרים כבר טיפסו ל 10% וע"פ הנתונים המספרים כיום עולים לסביב 15% מכלל האוכלוסייה המערבית והנתונים מראים שאחד מכל 1000 אשפוזים בבתי החולים הוא בגלל אבנים בדרכי השתן! את קצב הגדילה והישנות המקרים העומד על 50% מיחסיים בעיקר להרגלי התזונה הלקויים בחברה המערבית.
אבנים בדרכי השתן הינה הימצאות של אבן אחת או יותר בדרכי השתן אשר עלולה לגרום לחסימה חלקית או מלאה, לכאבים, לדלקות ולזיהומים בדרכי השתן. הבעיה מופיעה יותר בגברים מאשר אצל נשים ביחס של בערך 1:3, ומושפעת גם מגנטיקה, היסטוריה משפחתית, גאוגרפיה (נפוץ יותר באזורים חמים ויבשים) ומשקל עודף.
האבנים נוצרות כשהשתן הופך להיות סמיך מדי עקב הימצאות מלחים שונים בריכוז גבוה. תופעה זו גוררת אחריה התגבשות של אותם מלחים. באופן רגיל, נמצא במערכת השתן מנגנון המונע את היווצרות הגבישים, אך כאשר מנגנון זה כושל או מואבס ע"י גורמים חיצוניים – נוצרות אבנים. המלחים השונים מופרשים באופן טבעי מהגוף דרך מערכת השתן, ובמקרה שהאבן גדלה היא עשויה לחסום את מעברי השתן ולגרום לכאבים עזים המורגשים בצידי הבטן התחתונה, בגב התחתון ובמפשעה. בחילות, הקאות, חום וצמרמורות (במקרה של זיהום) ודם בשתן עלולים גם כן להופיע. חשוב להבין שחסימת מעברי השתן לאורך זמן גורמת לפגיעה חמורה בתפקודי הכליות ולכן מחייבת טיפול, בחלק מהמקרים אי אפשר להשאיר את המצב כמות שהוא ולהתעלם מהבעיה.
אבחון
קיימות סיבות שונות להיווצרותן של אבנים בדרכי השתן, להלן הגורמים העיקריים:
5%-8% מורכבות מחומצת שתן (Uric acid) – תוצר פירוק של פורינים.
1%-2% אבני ציסטין (Cysteine) – ציסטנוריה מחלה גנטית בה הציסטין לא נספג כראוי.
1%-2% אבנים הנוצרות מתרופות (סטרואידים, אנטיביוטיקות על בסיס סולפונאמידים, טריאמטרן, תרופות לאיידס HIV) ו/או הפרעה בחילוף החומרים מסיבה תורשתית או מסיבוכי מחלות כגון סוכרת, אוסטאופורוזיס, מחלות מעי דלקתיות, תסמונת קושינג, סרקואידוזיס, היפר-פארתירואידיזם (PHPT), גאוט (שיגדון) ומטיפולים כימותרפיים.
חשוב לדעת שחלק מהטיפול הוא מציאת הגורמים המעורבים בהתפתחות האבנים והימנעות מהם, ולחילופין הוספת גורמים אנטגוניסטים כנגדם. במידה ולא נעשה ניתוח להוצאת האבנים ואין אפשרות לדעת או להעריך מה מקור היווצרותן, ניתן להתוות תכנית כללית אשר תפעל דרך כמה מוקדים וכיווני טיפול כגון: דיאטה, גורמים מטבוליים, רמות סידן (בדם ובשתן), חומצת שתן, רמות הקריאטינין, ריכוז האלקטרוליטים השונים, אלבומין בשתן וכו').
מסלול היווצרות האבנים
כאמור אבנים ממקור אוקסלט הן הסוג הנפוץ ביותר. אבני אוקסלט מורכבות מסידן אוקסלט ומסידן זרחתי. הסידן שמגיע מהמזון מתחבר עם חומצה אוקסלית (רשימת מזונות בהמשך) ו/או עם זרחן (הרבה מאכלים מעובדים מכילים זרחן כיוון שהוא חומר מונע התגיישות) כתוצאה מכך הופך הסידן לבלתי זמין, והוא מופרש בשתן ושוקע בצורת גבישים מכאן הדרך ליצירת אבנים בכליות ובדרכי השתן קצרה.
נרצה להתייחס גם לחומצת השתן. חומצת השתן היא למעשה פורין (תרכובת אורגנית ארומטית), והיא מכילה את הגואנין והאדנין. זהו תוצר משני של תהליך פירוק ה DNA. באופן תקין החומצה מופרשת בכמויות קטנות דרך השתן. אך כשזו מתחילה להתפרק בעודף הכליות אינן מצליחות לפנות אותה בצורה יעילה מהגוף וזה גורם להופעתן של מחלות כדוגמת השיגדון (גאוט), במחלה זו מצטברים העודפים של חומצת השתן בפרקים או בכליות תוך שהם יוצרים לאורך זמן דלקת מפרקים ואבנים בכליות. עודף חומצת שתן בדם נוצר עקב אכילת מזונות עתירי פורינים (רשימת מזונות בהמשך). כמו כן החומרים קפאין, ניקוטין, אלכוהול ואספירין מעלים את רמת חומצת השתן בדם.
בדיקות דם ושתן חיוניות שנרצה לבצע
בדיקת רמת חומצה אורית (Uric acid)
טווח בבדיקת הדם: גברים: 3.4 עד 7 מ"ג/ד"ל. נשים: 2.4 עד 6 מ"ג/ ד"ל.
ערכים נמוכים עלולים להעיד על מחלת כבד חמורה או הרעלת מתכות. ערכים גבוהים של חומצה אורית ייתכנו גם לאחר נטילת התרופה אלופורינול (Allopurinol) המשמשת לטיפול בגאוט. ערכים גבוהים של חומצה אורית יכולים להופיע גם במקרים הבאים: בזמן נטילת תרופות משתנות כגון תיאזידים, אספירין, נטילת רמות גבוהות של וויטמין C, נטילה גבוהה של ניאצין (B3), רמות גבוהות של קפאין, צריכה מוגברת של אלכוהול ודיאטות עתירות חלבון.
ערכי שתנן/שיינן (urea)
שתנן הוא התוצר הסופי של חילוף החומרים של חלבון בגוף. הוא נוצר בכבד מאמוניה ומופרש על ידי הכליות. רמת השתנן מייצגת את כמות החלבון שהאדם צורך ואת הפרשתו דרך הכליות.
טווח בבדיקת הדם: 17 עד 43 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים מהנורמה יכולים להופיע כתוצאה מתת־תזונה, דיאטה דלת חלבון, מחלות כבד, או לאחר שתייה של נוזלים בכמות רבה. ערכים גבוהים מהנורמה יכולים להופיע במחלות כליה, כתוצאה מהתייבשות, בדיאטה עתירת חלבונים וכתוצאה משימוש בתרופות מסוימות.
בדיקת קריאטינין – (Creatinine)
קריאטינין הוא החומר שנוצר מפירוק מסת השריר במסגרת חילוף החומרים, כאשר חומר הקרוי קריאטין נהפך לקריאטינין ומופרש דרך הכליות. הקריאטינין הוא פסולת שהגוף אינו משתמש בה.
טווח בבדיקות הדם: 0.6 עד 1.2 מיליגרם לדציליטר.
קריאטינין נמוך עשוי להתקבל גם במצבים של מסת שריר נמוכה מאוד ובמצבים של תת־תזונה. רמה נמוכה של קריאטינין מאפיינת גם מחלות שריר מסוימות.
קריאטינין גבוה מצביע לרוב על תפקוד כלייתי לקוי. הוא יכול לעלות גם במקרים של התייבשות או כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות הניתנות לטיפול בלחץ דם גבוה.
חומציות בשתן – (PH)
טווח בבדיקת השתן: 4.6 עד 8.0 ph.
אם אמוניה מצטברת היא מעלה את רמת ה pH בתאים לרמות רעלניות, לכן הגוף מסב אמוניה ל urea. נרצה לראות שרמת החומציות בשתן איננה חורגת מהנורמה.
משקל סגולי – (SG – Specific Grav U Strip)
הבדיקה מלמדת אותנו מהו המשקל הסגולי של השתן, כלומר מהו ריכוז החלקיקים בנוזל. חריגה מהטווח התקין של המשקל הסגולי עשויה להצביע על הפרעה בתפקוד הכליות או לחלופין על עומס מלחים או נוזלים שהכליות מתקשות לפנות.
טווח בבדיקת השתן: 1.002 עד 1.028.
תרבית שתן – (Urine culture)
תרבית השתן בודקת נוכחות חיידקים בשתן. הבדיקה מתבצעת, כאשר הנבדק מטיל שתן לתוך כוסית בשעות הבוקר בצורה סטרילית. הכוסית מועברת למעבדה שם מבצעים זריעה על קרקע מזון. למחרת אחרי הדגרה באינקובאטור בודקים נוכחות של חיידקים לפי כמות המושבות אשר צמחו על קרקע מזון.
טווח בבדיקת השתן:
זיהום בדרכי השתן אצל גברים: גדול מ־10,000 למיליליטר.
זיהום בדרכי השתן אצל נשים: גדול מ־100,000 למיליליטר.
איסוף שתן במיכל איסוף למשך 24 שעות מומלץ גם כן לבדיקת משקעי אלבומין ומשקעי ציסטין. בדיקה זאת ניתנת במיוחד במקרים שהאבנים הם מסוג סטרוביט והמטופל/ת נטל/ה אנטיביוטיקות רבות.
כמו כן נרצה לראות בבדיקת הדם גם את ערכי המינרליים הבאים – סידן, נתרן, אשלגן, זרחן וכלור. כמו כן מומלץ לבדוק גם את ערכי הורמון ה PTH ואת רמות וויטמין D.
בדיקות הדמיה
לאחר הבירור הראשוני שכולל בדיקות דם ושתן מומלץ לבצע בדיקות הדמיה, אלו כוללות צילום בטן תחתונה, אולטרסאונד לדרכי השתן ובדיקת CT בפרוטוקול אבנים (NCCT – Non Contrast CT).
את רוב האבנים ניתן לראות בצילום רנטגן רגיל, אך ישנן אבנים כמו אלה המורכבות מחומצת שתן, שניתן לראות רק בבדיקת CT.
אין טעם לבקש בדיקת MRI כי בבדיקה זו לא ניתן לראות אבנים.
הטיפול המערבי באבנים
מרבית המטופלים כלל לא יודעים על הימצאות האבנים כיוון שהן קטנות (פחות מ 5 מ"מ) ורובן ייצאו עם זרימת השתן ללא טיפול כלל. לעיתים נדרש טיפול באבנים בדרכי השתן כדי להקל על כאב או על חסימה חלקית/מלאה, ולעיתים נדרשת פרוצדורה פולשנית לטיפול באבנים. הבחירה בין סוגי הטיפול תלויה בסוג האבן, בגודלה ובמיקומה לאחר הבירור הראשוני.
הבחירה הראשונה היא ריסוק חוץ גופי של האבן בעזרת גלי הלם/הדף (ESWL) המשמשים לשבירת האבן לחלקים קטנים יותר. לאחר הריסוק האבנים יוצאים בקלות רבה יותר עם השתן, שיעור ההצלחה עד 70%.
האפשרות הבאה היא אורטרוסקופיה (Ureteroscopy), אורטרוסקופיה נעשית בהרדמה כללית או אזורית. במסגרתה מועבר אורטרוסקופ (טלסקופ עם מצלמה זעירה) דרך צינור השתן לשלפוחית השתן ובמעלה השופכן לכיוון הכליה. בפרוצדורה ניתן להסיר את האבן או לרסקה בעזרת סיב לייזר.
כאשר האבנים גדולות במיוחד או כשהטיפולים הקודמים נכשלו ישנה אפשרות לבצע ניתוח להוצאת האבנים מהכליה (PCNL). בניתוח הנעשה גם כן בהרדמה כללית נעשה חתך במותן ובאמצעות סיב ומצלמה האבן מרוסקת ומפונה מהגוף. בסיום הפעולה לעיתים נותר צינור שמנקז את הכליה לשקית במותן (נפרוסטום) למס' ימים/שבועות.
אגב במקרים דחופים, כאשר אבן חוסמת וגורמת לזיהום חריף, יש לעיתים צורך לפעול בשני שלבים: בשלב הראשון הכליה מנוקזת באמצעות תומכן שופכני או נפרוסטום (יחד עם טיפול אנטיביוטי לווריד) כדי לאפשר לגוף להחלים מהזיהום ובשלב השני מטפלים באבן באחת האפשרויות המתוארות למעלה.
הטיפול הטבעי באבנים בדרכי השתן
ראשית הערה חשובה – אבנים שגודלן קטן מ 5 מ"מ הנמצאות בכליה או בדרכי השתן אינן דורשות הליך רפואי מיוחד, וניתן להסתפק בטיפול מונע טבעי כגון שתייה רבה של מים מטוהרים, דיאטה בעלת Ph בסיסי וצמחי מרפא לסילוקן.
כאשר האבנים הכלואות גדולות מ 5 מ"מ מומלץ לעבור את הטיפול רק עם מטפל מוסמך ובעל ניסיון בתחום.
שתייה – כאמור כאשר נפח השתן יורד הוא נעשה סמיך ובמקביל ריכוז המלחים בתוכו עולה ביחס לנוזל, הבעיה מתחילה כשריכוז המלחים מטפס עד לרמת יתר (Unstable) דבר הגורם לגבישי המלחים להיצמד אחד לשני וכך נוצרת אבן הגדלה לאט לאט.
על כן ההמלצה החשובה ביותר הינה לשתות מים מטוהרים בכמות של 2-3 ליטר ביום. חשוב לדעת שגוף האדם מורכב משני שליש מים וכל המרכיבים המובאים למיליארדי תאי הגוף מומסים תחילה במים בתוך זרם הדם. כל חומרי הפסולת המיועדים לצאת מהגוף, מופרשים עם המים דרך השתן בעזרת הכליות. המים נמצאים בכל תא ובכל מערכת בגופנו ועל כן נרצה שהם יהיו טהורים ומזינים ככול שניתן. מים מטוהרים (באמצעות מזקק מים) נמצא כמים הטובים ביותר שניתן לצרוך כיוון שהם מסייעים להוצאת חול ואבנים מהכליות והגוף. (לקריאת המאמר איזה מים הכי בריאים לשתייה)
חומציות ובסיסיות – במעקבים שנערכו אצל צמחונים וטבעונים נמצא כי הסיכון לפתח אבנים בדרכי השתן היה נמוך יותר, ככול הנראה עקב רמת בסיסיות גבוה יותר (ph גבוה מהממוצע אשר מסייע גם להפרשת ציטראט מהגוף).
מזון מעולם החי – ידוע כי הפחתת מזונות מעולם החי מפחית את הסיכוי לאבנים בדרכי השתן. מזון מעולם החי כולל: בשר, עוף, מוצרי חלב ודגים. (ביצים לא נמצאו מקושרות באופן מובהק לעליית הסיכון לאבנים בדרכי השתן כמו יתר הקבוצה).
תזונה צמחונית – ההמלצה לבסס את הדיאטה על מזונות בריאים ומלאים כגון קטניות, דגנים מלאים, ירקות, פירות, אגוזים, זרעים וגרעינים. כל הרכיבים כמובן עדיפות לאורגניים (לא מעובדים, לא מהונדסים גנטית ונקיים מתוספות מלכותיות ומקוטלי מזיקים).
דובדבנים – מומלץ לצרוך דובדבנים (פירות טריים/קפואים ו/או מיץ טבעי), הם נמצאו במחקרים רבים כמפחיתים את הסיכון להיווצרות אבנים.
וויטמין C – וויטמין C מכיל חומצה אסקורבית אשר מעלה את הסיכון לאבנים בשתן. מומלץ לצרוך וויטמין C לא חומצי (Ester C) או בצורה ליפוזומלית.
סידן – מומלץ שלא לצרוך סידן כתוסף תזונה, סידן עלול לשקוע בדרכי השתן ולעודד יצירת אבנים (במחקרים נמצא שמעלה את הסיכון ב 20%). במידה ואין ברירה מומלץ לצרוך את הסידן האמורפי.
מגנזיום – מומלץ לתגבר מזונות שעשירים במגנזיום, מגנזיום מגביר את מסיסות הסידן ומונע את שקיעתו.
נתרן – מומלץ להגביל את צריכת הנתרן עד ל 2 גרם ליום. ולהחליף את מלח השולחן הפשוט (נתרן-כלורי) במלח אמיתי (לקריאת המאמר איזה מלח הכי בריא).
לימון – נמצא כי שתיית לימונדה טבעית (מיץ מלימון טרי ללא סוכר) מפחית את שכיחות האבנים.
חומצה אוקסליתופורינים – 2 רכיבים אשר נמצאים באופן טבעי בסוגי מזון מסוימים, נרצה להימנע מהם עד כמה שניתן כיוון שהם מעודדים היווצרות אבנים: חומצה אוקסלית נמצאת בעיקר ב: כבד, אנשובי, מקרל, תרד, פטריות, עגבניות, קקאו, אספרגוס, חצילים, סלק, כרובית, ברוקולי, פלפלים, קישואים, עלי מנגולד, בוטנים, אוכמניות, תותים, ענבים אדומים, אשכוליות, קוקה קולה, בירה לבנה ושחורה. פוריניםנמצאים בעיקר ב: בשר אדום (במיוחד חלקים פנימיים), ביצים, הרינג וסרדינים, אנשובי, מקרל, ביצי דגים, שמרי בירה, סובין חיטה, אספרגוס, פטריות, קישוא, תרד ואלכוהול.
מזון תעשייתי – מזון תעשייתי הינו מזון מעובד אשר מכיל בדר"כ חומרי גלם באיכות ירודה מאוד, כגון: שמני מאכל מחומצנים, סוכר ונתרן בכמות גבוהה, תוספת של חומרים משמרים, חומרי טעם וריח, צבעי מאכל ועוד. נמצא קשר ישיר בין תזונה תעשייתית לבין מחלות השפע המערבי ואבנים בדרכי השתן בתוכם.
צמחי מרפא
קימות 4 קבוצות צמחים עיקריות לטיפול באבנים בדרכי השתן – להתאמת הצמחים באופן אישי מומלץ להיוועץ בהרבליסט קליני מוסמך.
צמחים משתני נפח – קבוצה זו מגבירה את נפח השתן המופרש ע"י המרצת פעילות הכליות ובאופן זה הצמחים עוזרים להפריש עודפי נוזלים. נרצה להשתמש בהם בעיקר לטיפול בבצקות וביתר לחץ דם, ולעתים גם בדלקות כרוניות של דרכי השתן, כאשר במקרה זה מטרת הטיפול היא "שטיפה" של הכליות ודרכי השתן.
משתנים מטבולים – צמחים בקטגוריה זו אינם בהכרח מגבירים את כמות השתן המופרש, אלא יותר משנים את איכותו, ולמעשה הם מסייעים להפרשת תוצרי לוואי ורעלים המגיעים לגופנו דרך האוכל, האוויר, המים, התרופות וכדומה. פעילות הצמחים בקבוצה זו עמוקה יותר בהשוואה למשתני הנפח. צמחים אלו מכונים גם בשם צמחים אלטרטיביים.
משתנים אנטיספטיים – עיקר פעילות הצמחים בקטגוריה זו הינה חיטוי כל דרכי השתן. החומרים הפעילים שישנם בצמחים אלו הינם בעלי פעילות אנטי בקטריאלית יעילה והם בעלי כושר חיטוי גבוה ספציפית לדרכי השתן. קבוצה זאת תתאים כתחליף לאנטיביוטיקה למיגור מיקרואורגניזמים בדרכי השתן.
משתנים מאלחשים ומסלקי אבנים – צמחים אלו למעשה מסייעים בפרוק וסילוק אבנים מדרכי השתן, חלקם אף מאלחשים את דרכי השתן דבר אשר מסייע לטיפול הן בכאבים בזמן פירוק וסילוק האבנים והן בזמן דלקות בדרכי השתן.
גוף נפש
אבנים בדרכי השתן קשורים "למוסר כליות". על האדם לחשוב מה במעשיים או ברגשות שלו גורמים לו לבנות את האבנים שחוסמות ומפריעות לזרימה של המים בכליות.
רוצים לדעת איך הטיפול הטבעי וצמחי המרפא יכולים לעזור הצטרפו אלינו ללימודי נטורופתיה ו/או הרבליסט קליני ובוא להיות הרופאים של עצמכם!
