סוכרת – Diabetes mellitus

150 150 medicalherbs

סוכרת – Diabetes mellitus

רקע כללי:

סוכרת אולי קשורה יותר מכל מחלה אחרת לתרבות ואורח החיים המערבי. סוכרת היא אחת המחלות הנפוצות ביותר מבין המחלות המטבוליות. זוהי למעשה הפרעה כרונית של חילוף החומרים בשלושת אבות המזון, פחמימות, חלבונים ושומנים. המחלה מאופיינת בחד בעלייה של רמות הגלוקוז בזרם הדם ומאידך חוסר סוכר בתאים. דבר המהווה סיכון גדול מאוד לקריסת מערכות, ביניהם סיכון מוגבר לטרשת עורקים, מחלות לב, שבץ, מחלת כליות, איבוד ראיה, בעיה באיחוי פצעים, אימפוטנציה, פגיעה בלבלב ואיבוד התפקוד העצבי.

הסוכרת מופיעה במקרים בהם הלבלב אינו מפריש מספיק אינסולין או שתאי הגוף מפתחים אי סבילות לאינסולין ולמעשה אוסרים עליו להכניס את אבות המזון אל תוך התאים (סוגי הסוכרת יפורטו בהמשך בהרחבה).

אבחון המחלה:

נהוג לאשש את המחלה דרך מס’ בדיקות:

  1. ריכוז גבוה של סוכר בדם אחרי צום (במשך הלילה) המראה תוצאה של 126 מ”ג/ד”צ ומעלה.
  2. העמסת 75 גרם גלוקוז: תוצאה 200 מ”ג/ד”צ ומעלה שעתיים מאוחר יותר.
  1. בדיקת המוגלובין מסוכרר: המוגלובין מסוכרר (Hemoglobin A1c או HbA1c) הוא סוג של המוגלובין. ברפואה, נעשה בו שימוש כדי לאבחן את ריכוז הגלוקוז בדם לאורך זמן. המוגלובין מסוכרר נוצר, באופן שגרתי, בדם כאשר מולקולות של גלוקוז מתרכבות עם מולקולות של המוגלובין. לאחר שמולקולת המוגלובין מסתכררת, היא נשארת כזו לכל אורך חייה. אורך החיים הממוצע של כדורית דם אדומה, שהיא הגוף הנושא את ההמוגלובין בדם, הוא 4 חודשים (120 יום). בדיקת HbA1c מעידה, על רמת הגלוקוז בדם ב-3-4 החודשים שקדמו לבדיקה. הערך של HbA1c נמדד באחוזים ומבטא את אחוז ההמוגלובין המסוכרר מתוך סך כל ההמוגלובין בדם. חשוב לדעת שישנם חולים, במיוחד בתחילת המחלה, שאין להם עליה ב A1C ולכן נרצה תמיד להתייחס גם לערך זה וגם לסוכר בדם.
(%) רמת גלוקוז ממוצעת mg/dl רמת גלוקוז ממוצעת mg/dl
5 5.4 97
6 7.0 126
7 8.6 154
8 10.2 183
9 11.8 212
10 13.4 240
11 14.9 269
12 16.5 298

בדיקות אלו יחד עם אורח החיים השכיח במחלה (השתנה תכופה, צימאון מוגזם וצריכת ג’אנק פוד) הם המהווים את מציאות מחלת הסוכרת סוג 2.

סוגי סוכרת (נתונים עובדתיים):

סוכרת סוג 1

  • כאשר הלבלב אינו מפריש מספיק אינסולין, המחלה נקראת “סוכרת סוג I” או “סוכרת תלוית אינסולין” (Insulin dependent diabetes mellitus – IDDM). מחלה זו מקושרת להרס מוחלט של תאים המייצרים אינסולין – תאי – ביטא  (beta cells) בלבלב. חולים אלה צריכים להזריק אינסולין כל חייהם כדי לשלוט על רמות הסוכר בדם.
  • כ-10% מסך החולים בסוכרת הם חולים בסוכרת מסוג I, אשר גם נקראת סוכרת נעורים, כי היא מתחילה בדרך כלל בילדות או בגיל ההתבגרות.
  • היסטוריה משפחתית – התיאוריה העכשווית טוענת שסיבת המחלה הינה נטייה משפחתית יחד עם פגיעה בייצור תאי ביטא בלבלב, אם כי הסיבות עדיין לא ידועות.
  • משערים שב – IDDM יש מרכיב אוטו-אימוני כאשר מערכת החיסון תוקפת את תאי הלבלב.השערות לפגיעה כוללות נזק של רדיקלים חופשיים, חשיפה לכימיקלים, חיסונים ותרופות, ורגישות למזונות. הפגיעה מפעילה את התקיפה של מערכת החיסון, שהורסת את תאי הביטא. המחלות החשודות הן: הפטיטיס, חזרת, מונונוקלאוזיס, אדמת, כל אלה הם וירוסים העלולים לפגוע בתאי ביטא בלבלב ולגרום להתקפה חיסונית.
  • מזה כמה שנים חוקרים האם חשיפה לחלב פרה (זנים מסוימים של חיידקים אשר נמצאים בחלב הבקר בלבד חשודים כגורמים להרס תאי הלבלב בצורה אוטואימונית). ידוע שחשיפה לחלב פרה בגיל מקודם מדי עלול להוות טריגר לתהליך אוטואימוני ולמחלות כרוניות נוספות כגון אטופיק דרמטיטיס, דלקות אוזניים כרוניות ועוד.
  • במחקר גדול שנערך בארה”ב נמצא שרוב החולים במחלה ינקו פחות מ-3 חודשים והתחילו לאכול מוצקים וחלב פרה לפני גיל 5 חודשים. אם האימא מניקה שותה חלב פרה, החלבונים שלו עוברים לחלב אם. לכן, במשפחות בהן יש היסטוריה של סוכרת בכלל וסוכרת נעורים בפרט, מומלץ לחוס על התינוק ולא לצרוך מוצרי חלב בזמן ההנקה.

סוכרת הריונית

  • סוכרת המופיעה בזמן הריון בלבד. פגיעה בסבילות לגלוקוז – הבדיקות מגלות רמות סוכר מעט גבוהות מהנורמה אך הם לא ממש אבנורמליות. בד”כ קשור לעודף משקל במידה והאם לא תשמור על התזונה הסוכרת עלולה להמשיך איתה גם לאחר הלידה. צריך לדעת שצריכה קלורית מוגזמת של האם בהריון מעלה את הסיכון של העובר לפתח סוכרת בגיל מבוגר.

היפוגליקמיה תגובתי

  • מצב טרום סכרתי. צריכת יתר של פחמימות פשוטות וג’אנק פוד היא הסיבה לכך. מה שקורה הוא שיש הפרשת אינסולין גבוהה לאחר אכילת פחמימות, הפרשת האינסולין כל כך מוגזמת עד שהגוף נכנס לצניחת רמות הסוכר בדם (כי כל הסוכר נכנס במהירות אל התאים). בתגובה לירידה חדה ברמות הסוכר בדם, בלוטת האדרנל מפרישה אדרנלין, דבר אשר גורם שוב להפרשה מהירה של סוכר לדם. בסופו של דבר, בלוטת האדרנל הופכת מותשת ולא מגיבה כראוי. אם המצב ממשיך, הגוף יפתח אי סבילות לאינסולין ותשישות הלבלב. בכל מקרה, ההיפוגליקמיה עלולה להפוך לסוכרת.

סוכרת סוג 2

  • כאשר תאי הגוף מפתחים אי סבילות לאינסולין (מאבדים רגישות לאינסולין), המחלה נקראת  “סוכרת סוג II” או “סוכרת מבוגרים” כי היא מאפיינת את הגיל המבוגר יותר. (Non-insulin dependent diabetes mellitus – NIDDM).
  • כיום יורד גיל תחילת המחלה יותר ויותר. אם לפני 15-20 שנה חלו בסוכרת סוג 2 אנשים בגיל 50 ומעלה הרי שכיום אנו רואים אנשים בגיל 30-35 עם מאפייני המחלה.
  • גורמים גנטיים – סיפור משפחתי של סוכרת מגביר את הרגישות לסוכרת סוג 2 אבל גורמי אורח חיים הם אלה שיגרמו להתפרצות המחלה.
  • השמנה – מקושרת עם אי סבילות לאינסולין. ירידה במשקל, ובמיוחד הקטנת אחוזי השומן בגוף, משפרת את כל המדדים של הסוכרת ויכולה לגרום לריפוי.
  • מחסור בכרום – הכרום הוא מרכיב קריטי בשמירה על רמות סוכר תקינות בדם והוא שותף בכל הפעולות של האינסולין. מחסור זה שכיח בארצות המערב. הכרום נמצא כמשפר את תפקוד האינסולין, מוריד את רמות הסוכר בצום, מוריד כולסטרול וטריגליצרידים ומעלה את הכולסטרול ה”טוב” (HDL).
  • להלן כמה נתונים סטטיסטיים שנצפו אצל החולים במחלה: (דרך אגב בעקבות מחקרים אלו הממשל האמריקאי יצא בהודעה מפורשת על כך שסוכרת הינה מחלה מטבולית של אורח חיים מודרני לקוי).
  • 82% מסך הסובלים מסוכרת סוג 2 הינם בעלי עודף משקל, דבר אשר מדגיש את היות המחלה תלויה באורח חיים המודרני-מערבי.
  • 69% מהחולים בסוכרת לא עוסקים בפעילות גופנית קבועה.
  • 62% אוכלים פחות מ-5 מנות של ירק ופרי ביום.
  • 65% אוכלים מעל 30% שומן (רווי ובלתי רווי) בתזונה.
  • מחלות לב – לסוכרתיים סיכון של פי 2-4 לחלות במחלת לב מאשר לאנשים בריאים.
  •             75% מחולי סוכרת סובלים גם מיתר לחץ דם

סיבוכים של סוכרת:

קטואצידוזיס (חמצת קטוטית סוכרתית)

מחלה זו (Diabetic ketoacidosis או בראשי תיבות: DKA) היא סיבוך מסכן חיים. היא מתרחשת הן בחולי סוכרת סוג 1 והן בסוג 2. הגוף מגיע למצב של היעדר אינסולין ורמה גבוהה של הורמוני דחק אשר מובילים ליצירה מוגברת של גופי קטון ולחמצת מטבולית. סיבוך זה מתבטא בבחילות והקאות, צימאון מוגבר וריבוי שתן, כאבי בטן, קוצר נשימה ואף באבדן הכרה. חמצת קטוטית סוכרתית שכיחה יותר בקרב ילדים וצעירים, אולם מי שפגיע יחסית לתמותה אלו מבוגרים, עם שכיחות תמותה של עד 10% בבתי החולים. בעבר, טרם הטיפול באינסולין, הביא סיבוך זה לתמותה גבוהה יותר של חולי סוכרת. הגוף מניח שהוא במצב של צום והחולה יכול להיכנס למצב של תרדמת (בדרך כלל לפני התרדמת סובל החולה מיום או יותר של השתנה מרובה יחד עם עייפות קיצונית) התהליך קורה כאשר אין מספיק “דלק” לתאי הגוף, הגוף עובר לייצר אנרגיה חלופית מגופי קטו. יש עליה בהורמונים מסוג קטכולאמינים (הורמוני S.O.S), הכבד מניח כי הגוף נמצא במצב של צום, ופועל ליצירה של דלק חלופי (במקום גלוקוז, שאינו נכנס לתאים בגלל היעדר אינסולין). ה”דלק” החלופי כאמור הוא גופי קטו. גופי קטו הם תוצר ביניים הנוצרים בתהליך המטבוליזם של חומצות שומן, כאשר הם נכנסים לזרם הדם ויכולים לשמש כ”דלק” עבור איברים שונים, כגון המוח. יש עליה בפירוק השריר ושחרור לקטאט ואלנין. אלו בתורם מביאים לעליה נוספת בשחרור חומצות שומן וגלוקוניאוגנזיס וכן עליה בגלוקוז (שאינו נכנס לתאים, בגלל היעדר אינסולין). אם מיוצרים גופי קטו ברמה משמעותית, התהליך נקרא “קטוזיס”, אולם מצב זה אינו בהכרח מזיק ומתרחש לעתים כגון בצומות. לעומת זאת, אם יצירת גופי הקטו מתבצעת ברמה משמעותית מאד, ה-pH בדם יורד, ונוצרת חמצת, הקרויה חמצת קטוטית (קטואצידוזיס).

כתוצאה מה-pH הנמוך, חלבונים שונים עוברים דה-נטורציה (מאבדים את צורתם המרחבית והופכים ללא אפקטיביים), וכתוצאה מכך נגרם נזק לרקמות, אי ספיקה של איברים שונים ולבסוף, מוות. הגלוקוז מופרש בשתן וסוחף איתו מים רבים מהגוף, וכתוצאה מכך יש התייבשות, כאשר ההתייבשות גורמת לריכוז הדם, שגם כך מרוכז באופן עודף. ההתייבשות גורמת ליציאה של מים מן התאים החוצה כדי להתמודד עם ריכוז הפלזמה הגבוה, וכתוצאה מכך נגרם נזק נוסף לתאים. הפתרון המידי הוא עירוי של אלקטרוליטיים ואספקת גלוקוז לתאים.

רטינופתיה סוכרתית

רטינופתיה היא סיבוך ברשתית של העין אשר נגרם עקב רמות גבוהות של סוכר בזרם הדם. שכיח בסוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2 כאחד. במחקרים נראה כי לאחר שנים של סוכרת, כמעט כל החולים עם סוכרת מסוג 1, ולמעלה מ-60% מהחולים עם סוכרת מסוג 2 מפתחים רטינופתיה בדרגה זו או אחרת. רטינופתיה סוכרתית מהווה סכנה רצינית לראייה. בקרב חולים עם סוכרת מסוג 1, ניתן לשייך 85% ממקרי העיוורון לרטינופתיה סוכרתית, בעוד שבסוכרת מסוג 2, בה שכיחות גם מחלות עיניים אחרות (זקנה וכו’), שליש ממקרי העיוורון היו תוצאה של רטינופתיה סוכרתית. רטינופתיה מסכנת ראייה כמעט ואיננה מופיעה בחולי סוכרת מסוג 1 ב-3-5 השנים הראשונות של המחלה או לפני גיל ההתבגרות. משך שני העשורים הבאים, כמעט כל החולים בסוכרת מסוג 1 מתפתחים רטינופתיה. לאחרונה נמצא כי כ-20% מהחולים עם סוכרת מסוג 2 סובלים מרטינופתיה בזמן האבחנה הראשונית של הסוכרת, ורובם מפתחים רטינופתיה בדרגה כלשהי בעשורים הבאים. באופן כללי, התקדמות הרטינופתיה היא קבועה, ומתחילה מפתולוגיה קלה, המאופיינת בפגיעה של כלי הדם, ולאט לאט עם הזמן מתפתחת לרטינופתיה סוכרתית המאופיינת בסגירת כלי הדם.

נוירופתיה היקפית

נזק אשר נגרם למע’ העצבים (מוגבל לרוב בעצביים ההיקפיים). ל-60%-70% מהסוכרתיים יש תופעות נוירולוגיות קלות עד בינוניות. הסימפטומים הם נזק בעצבים המוטורים שכוללים חולשת שרירים, התכווצויות ועוויתות. לעתים קיים גם מחסור ביציבות וקואורדינציה. נזק למערכת העצבים הסנסורית כולל תחושות כגון עקצוץ, נימול וכאב. כאב המקושר לפגיעה סנסורית כאמור מתואר במגוון צורות- תחושה של “שריפה” באיבר המעורב, תחושה של זרמים חשמליים, רגישות קיצונית למגע או תחושה כאילו המטופל שם כפפות וגרביים בלתי נראות (ולכן לעתים קרובות מתוארת נוירופתיה, בעיקר כתוצאה ממחלת הסוכרת כנוירופתיה של “כפפות וגרביים”). ההסבר הוא שההולכה העצבית מעוכבת לרוב עקב אספקת דם לקויה שנפגעה מפגיעה בכלי הדם שנפגעו מעודף הסוכר בדם.

נפרופתיה סוכרתית

סוכרת כלייתית היא סיבוך של מחלת הסוכרת הגורם לירידה בתפקוד הכליה עד למצב של אי ספיקת כליות אשר מצריכה דיאליזה. סוכרת לא מאוזנת הינה סיבה עיקרית לדיאליזה ומהווה 43% מסך המקרים. התהליך מתרחש כאשר יש ריכוז גלוקוז גבוה בדם שגורם לשינויים בדפנות נימי הפקעית, למעשה החורים בדפנות הנימים מתרחבים והחלבון אלבומין, אשר במצב תקין נדחה מדפנות הנימים בגלל שהמולקולה שלו גדולה מדי מצליח לחדור לתוך הכליה. הכליה מצליחה לסנן חלק מהאלבומין ולהוציאו דרך השתן, אולם חלק ממנו שוקע במזנגיום (Mesangial cells), רקמת החיבור של הפקעית, וסותמת את המזנגיום. בתגובה הגוף מגייס מאקרופאג’ים המסתננים למזנגיום על מנת לסלק את האלבומין ששקע. אך פעילות המאקרופאג’ים שם גורמת גם להרס המזנגיום ומבנה הפקעית והפעילות שלה נפגעים.

בדרך זו, הכליות נפגעות בצורה איטית, נפרון אחר נפרון. הפגיעה היא ארוכה ומתמשכת, ובתחילה לא מורגשת. הפגיעה הכלייתית מתחילה לאחר כ-15 עד 20 שנה של סוכרת, ומרגע שהיא מתחילה אין דרך חזרה. במצב של אי ספיקת כליות החולה יסבול בין היתר גם מבצקת, נפיחות פנים וגפיים (בשל הצטברות נוזלים). יוצר מצב של אורמיה (מצב של רמות שתנן גבוהות בדם). תסמיני האורמיה: אנמיה, בחילה, עייפות, חמצת (ירידת רמת הPH בדם) ועוד. מכיוון שכ-50% מהאינסולין מתפרק בכליה, אצל סוכרתיים תלויי אינסולין רמת האינסולין הפעיל בדם תישאר גבוהה כל הזמן, והם עלולים לסבול מהיפוגליקמיה.

הטיפול הטבעי:

כמו רוב המחלות הכרוניות, הסוכרת נוטה להופיע דווקא בחלקים מסוימים של העולם, יותר מאשר בחלקים אחרים. עובדה זו מוכרת כבר עשרות שנים וההבדלים (הפערים בין המדינות) הולכים וגדלים. לדוגמא, מחקר שבדק מס’ מדינות מהמזרח אל מול מדינות מדרום אמריקה מצא שתפריט עשיר בפחמימות מלאות (יפאן) הראה אחוז קטן מאוד (0.2%) של חולי סוכרת, לעומת תפריט עתיר בחלבון מן החי (ארגנטינה ואורוגוואי), שם נמצאו אחוזים גבוהים (8%) של חולי סוכרת. יש לציין שהמחקר נערך בבירות ובערים הגדולות של מדינות אלו, ולמעשה בכפרים ובפריפריות ההפרשים בוודאי יהיו גדולים עוד יותר. מחקר נוסף שבדק את הרגלי התזונה של מהגרים יפאנים שהיגרו לארה”ב מצא ששיעור מחלת הסוכרת אצלם הוא פי 4 מאחיהם בני גילם היפאנים, ביפאן.

שינוי אורח החיים ואיתו גם התפריט התזונתי הוא הבסיס לטיפול מוצלח בסוכרת. כאמור סוכרת קשורה באופן ישיר לצריכת מזון מעובד, עתיר בפחמימות מזוקקות, שומנים וחלבונים מן החי, במיוחד כאשר אוכל זה מגיע בצורה מתועשת ומהירה (ג’אנק פוד). בדיקות קליניות הניבו והוכיחו מעל כל צל של ספק שהטיפול הטבעי מוצלח, יעיל ובעל השפעת ריפוי טובה יותר ביחס לגורמים אחרים כגון תרופות, ניתוחים וכו’.

הנחיות כלליות (חובה להתאים לכל מטופל/ת את התפריט הנכון עבורו בהתייחס לגורמים השונים: מין, משקל, גובה, היסטוריה משפחתית, תרופות, מחלות נוספות וכו’).

יש לצרוך את רוב התזונה מעולם הצומח. למעשה להישען על תזונה מזרחית מסורתית הכוללת: דגנים מלאים, קטניות, ירקות, פירות, זרעים, אגוזים ודגי ים קטנים. כמו כן במחלת הסוכרת יש להקפיד במיוחד על מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך. (ראה “מדד (אינדקס) גליקמי ועומס גליקמי”).

המצטרפת העיקרית והראשונה למחלת הסוכרת היא טרשת העורקים. ולכן יש לזכור שלמרות שבשר ועוף הם בעלי אינדקס גליקמי נמוך, הם פוגעים בכלי הדם, בתפקוד הלבבי והכלייתי (עודף חלבון מהחי מכביד על הכליות), ובכך מגדילים את הסיכון לסיבוכי המחלה. על כן אנו חייבים לצמצם את צריכת המזון מהחי על כל סוגיו.

סיבים תזונתיים

ע”מ שנוכל לספק לגופנו את כמות הסיביים הנחוצה לו אנו חייבים לעבור לתזונה טבעית. ההמלצות האחרונות קובעות שצריך להגיע לכמות של 35-50 גר’ סיבים תזונתיים (אשר חסרים מאוד בתזונה המערבית המודרנית). סיבים תזונתיים (מסיסים ובלתי מסיסים חשובים כאחד), הם מסייעים בהורדה של האינדקס הגליקמי, תורמים לתחושת השובע, מסדירים את פעילות המעיים ועוזרים בהפחתת רמות הסוכר וכולסטרול בדם ע”י עיכוב ספיגתם מהמעיים אל זרם הדם. מקורות טובים לסיבים: דגנים מלאים (במיוחד שיבולת שועל), קטניות, זרעים ואגוזים, ירקות ופירות (במיוחד תפוחים, אגסים, שזיפים). מחקר חשוב הראה כי תוספת של סיבים (כתוסף תזונה) לבדם ללא שום שינוי נוסף בתזונה הקטינה במחקרים את כמות האינסולין לשליש מהמינון! ולכן במידה והמטופל/ת מעלה התנגדות אפשר ורצוי להוסיף סיבים כתוסף תזונה. (ראה בהמשך המלצות תוספי תזונה).

חומצות שומן

מחקרים רבים מראים שהורדה בכמות השומן בתזונה מורידה בצורה משמעותית את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

המחקרים מצאו שחשובה כמות השומן, אך חשוב יותר סוג השומן הנצרך. נמצא ששומן רווי (נמצא בכל המזונות מהחי) ושומן טראנס (נמצא בכל המזונות שאנו קונים בחוץ באופן גורף) קשורים באופן ישיר להתפתחות המחלה. עוד נמצא שעודף שומן רווי, עודפי אומגה 6 וחוסר בחומצות שומן אומגה 3, נמצאו כמעודדות אי סבילות לאינסולין.

החוקרים ממש מצביעים על הסיבה ויודעים להגיד שלשומן יש השפעה ישירה על הרכב הממברנה של התא. עודף שומנים רווים ומחסור בשומנים בריאים, פוגעים בנוזליות ובהרכב מעטפת הממברנה. בכך מביא הדבר לפגיעה בתהליך הקשירה של האינסולין לקולטן שנמצא על קרום התא. בנוסף הדבר מביא לפגיעה בפעילות הלבלב ושחרור האינסולין.

במחקר אחר נמצא ששומן טראנס מעודד פעילות זאת במיוחד, עוד יותר גרוע משומן רווי! מעבר לפגיעה בממברנה ששניהם עושים, שומן טראנס פוגעת גם ביכולת הגוף להשתמש בחומצות שומן חיוניות.

על כן ההמלצה היא לצרוך חומצות שומן חיוניות (עדיף ממקור צמחי או דגי ים קטנים). נמצא שצריכה ביחס הנכון של 1:1 של חומצות שומן חיוניות מול חומצות שומן רוויות מורידה באופן משמעותי את הסיכון לסוכרת וגם משפרת את סיכוי ההחלמה אצל החולים מסוג 2 ו סוג 1. שיפור היחס בין חומצות השומן חשוב מאוד ולכן במידה והמטופל/ת מעלה התנגדות לשילובם בתפריט ולצמצום השומנים הרווים, אפשר ורצוי להוסיף חומצות שומן חיוניות כתוסף תזונה. (ראה בהמשך המלצות תוספי תזונה).

נוגדי חמצון (אנטי אוקסידנטים)

נמצא ששומן מחומצן בדפנות העורקים מחמיר את המחלה הן מבחינת הזדקנות התאים הבריאים והן מבחינת התפתחות דלקת מקומית (בדומה לנעשה בטרשת עורקים). כאן נכנסים למשחק נוגדי החמצון, האנטי אוקסידנטים, מגנים מפני חמצון ובכך מפחיתים סיבוכים כגון הזדקנות מוקדמת והרס התא. חומרים המרכיבים את הפלאק הטרשתי נוטים להתחמצן במהירות, הם מורכבים מפסולת תאית, תאי דם מתים, פסולת מטבולית אקסוגנית ואנדוגנית, שומן LDL, פיברין, חלקיקי סידן וכו’. חומרים אלו נקראים בשפה המקצועית חומרים בעלי תגובה חמצונית גבוהה (reactive oxigen species). ברגע שחומרים אלו מתחמצנים (במיוחד אצל אדם עם סוכרת סוג 2) הם יגרמו נזק ישיר לרקמת כלי הדם ולאלסטיות שלה דבר אשר יחיש את סיבוכי המחלה שראינו קודם. ככל שיהיו יותר מהחומרים האלה בגוף, כך הגוף יצטרך לייצר יותר אנטי אוקסידנטים, ושחיקתו תגבר. תוספת של נוגדי חמצון קריטי לחולי סוכרת סוג 2 במיוחד לאלו שכבר סובלים מסיבוכי המחלה ולכן במידה והמטופל/ת מעלה התנגדות לשינויים בתפריט אפשר ורצוי להוסיף אותם כתוסף תזונה. (ראה בהמשך המלצות תוספי תזונה).

סטרס

רמות סוכר גבוהות בדם ולהבדיל רמתן הנמוכות בתאים מכניסות את הגוף לסטרס. בכדי לפצות על כך הגוף משחרור הורמוני דחק אשר לאורך זמן מעלים עוד יותר את רמות הסטרס. לימוד טכניקות הרפיה והתמודדות עם סטרס נראה כחלק בלתי נפרד בטיפול במחלת הסוכרת ויש להדריך כל מטופל/ת למצוא תחביב או שניים לעסוק בהם באופן קבוע. במידה ורמות הסטרס גבוהות במיוחד אצל המטופל/ת ואין ביכולתו להורידם באופן עצמי מומלץ לשלב צמחי מרפא בנושא.

פעילות גופנית

ספורט הוכח מעבר לכל ספק כחיוני לטיפול בסוכרת סוג 1 וסוג 2. נמצא שפעילות גופנית מתונה משפרת סבילות התאים לאינסולין על ידי הגדלת מספר הרצפטורים לאינסולין על ממברנת התא. עוזרת בהורדה במשקל. מגבירה את מסת שריר הגוף ובכך מגדילה כמות את המיטוכונדריות ובתוך כך את ניצול הגלוקוז על ידי תאי השריר (ככל שיש יותר רקמת שריר, כך קל יותר לשמור על רמות סוכר מאוזנות). משפרת תמונת שומנים בדם ובכך עוזרת לשמור על כלי דם תקינים. מפחיתה סטרס. ההמלצה: פעילות אירובית, אנאירובית וגמישות (כל יום או לפחות 3 פעמים בשבוע).

דגשים כללים בתזונה

  • דגנים- מומלץ להימנע ממוצרי קמח חיטה לבנה (לחמים/ מאפים/ עוגיות/ פסטה/ פתיתים/ קוסקוס/ בורגול/ סולת וכו’) ולצרוך את 5 מיני דגנים מלאים, מומלץ במיוחד לצרוך את הגריסים שכן הם מכילים כרום בכמות גבוה). וכן אורז ומוצריו, כל סוגי האורז המלא (בר, אדום, בשמתי, עגול, ווהני, פרא וכו’). דגנים נוספים מומלצים קינואה, אמרנט, דוחן וכוסמת. יש בבתי הטבע הגדולים פסטות מקמח שיפון/כוסמין. כמו כן יש נודלס מקמח כוסמת –  מומלץ לשלבם לגיוון התפריט.
  • קטניות- אין איסור על אף קטנייה ומומלץ לצרוך מכולן לצורך בניית חלבון מלא מן הצומח ולהעשרת התפריט. עדשים על כל סוגיהן (כתומים/ירוקים/חומים/שחורים), שעועית על כל סוגיה (שחורה/לבנה/מש/אזוקי וכו’), פולי חומוס, פולי סויה, תורמוס, כולם לאחר השריה ו/או הנבטה.
  • ירקות- במידה ויש דלקת פעילה בגוף (ניתן לראות במדדי שקיעת הדם ESR) מומלץ להימנע מירקות ממשפחת הסולניים (עגבניות, פלפל ירוק, תפו”א לבן, חצילים).

להימנע גם מירקות משומרים ומוחמצים תעשיתיים. מלבד האסורים, מומלץ לתגבר ירקות על כל סוגיהם ובכל הצורות (מאודה/חי/בתנור/במרק) וכן לתגבר ירקות שורש, כגון שורש פטרוזיליה, שורש סלרי, לפת, קולורבי, אספרגוס וכדומה.

חשיבות רבה גם למשפחת המצליבים כגון, כרוב, ברוקולי, כרובית וכרוב ניצנים ויש לשלבם בתפריט לפחות 2-3 פעמים בשבוע.

  • פירות- להימנע מפירות בעלי אינדקס גליקמי גבוה. יש להקפיד על אכילת פירות בעלי אינדקס גליקמי נמוך (כגון פירות יער טריים/קפואים). את הפירות יש לאכל בשלמותם כולל הקליפה כגון: תפוחים, שזיפים, אגסים וכו’ ומומלץ בין הארוחות כמה שקדים ואגוזים.
  • חלב ומוצריו – חלב על כל סוגיו איננו מומלץ, במיוחד לחולי סוכרת סוג 1. מחקרים מראים קשר בין צריכת חלב פרה לבין תגובה אוטואימונית כנגד הלבלב. ואם ממש מרגישים צורך אז עדיף לצרוך יוגורט ביו לבן וגבינת לָבַּנֶה שניהם ממוצרי צאן בלבד! 3% ומעלה! (לא 0% שומן ולא ממותקים בתחליף סוכר).
  • דגים- דגים מומלצים עד כ-2 פעמים בשבוע. דגי ים עמוקים (סלמון, מקרל, דניס, הליבוט, סרדינים, טונה. עדיף לבחור את הדגים הקטנים ולא את הגדולים (צברו פחות רעלים בגופם).
  • בשר – לא מומלץ כלל, במיוחד לא איברים פנימיים.
  • עוף- אפשרי פעם בשבוע (לא מטוגן) ונעדיף חלקים רזים כגון חזה הודו.

כמובן שלא לגעת בנקניקים ונקניקיות.

  • שמנים צמחים– יש להוריד את סוגי השמנים הבאים: סויה, תירס, קנולה, חמניות וחריע. יש לצרוך שמן זית מכבישה קרה, כתית מעולה בלבד, 2 כפות ליום.

מומלצים גם זרעי פשתן טחונים 2 כפות ליום, לקנות טחון במקום כל מס’ ימים ולשמור במקפיא.

כמו כן מומלץ לצרוך 3-5 אבוקדו במהלך השבוע.

מומלץ לצרוך כל יום 30-40 גר’ אגוזים ושקדים לא קלויים. אפשרי גם ממרח שקדייה.

להקפיד בכל המוצרים שאנו קונים שלא יהיה רשום שומן צמחי מוקשה.

  • המלצות נוספות-  להפחית עד כמה שניתן מזון מעובד – לשאוף לאכול את המזון כמה שיותר קרוב לצורה הטבעית אשר הוא גדל. דוגמאות לאוכל קלוקל ותעשייתי: (קורנפלקס/נקניקים/ג.צהובה/חטיפים/אלכוהול ומשקאות חריפים).

להימנע ממשקאות מוגזים ומסוכרים ו/או ממותקים בתחליפי סוכר.

להימנע משתיית קפה (מחליש את האדרנל) להחליף בתה צמחים כלשהו (רשימה בהמשך).

לא לשתות בסמוך או בזמן הארוחה, ולהמתין לפחות כשעה לאחריה.

לא לאכול בחוץ בכלל! ובבית להקפיד לא לאכול מטוגן, מזון משומר, מזוקק ובעל חומרי טעם וריח מלאכותיים.

  • תבלינים- מומלץ לצרוך כפית קצח טחונה פעם ביום בסלט/תבשיל. כמו כן לתבל את המזון עם הרבה זעתר, אורגנו, בזיליקום וקורנית – להשתדל שיהיו טריים, אם לא אז לרכוש את התבלינים בחנות תבלינים ועדיף טחונים במקום.

להקפיד לאכול 3 ארוחות מזינות (כאשר לפחות אחת מהן חמה) + א. ביניים מזינה (פרי טרי/אגוזים ושקדים), את ארוחות הביניים יש לאכול בין 3 הארוחות. 

  • שתייה – יש לשתות הרבה (2.5 ל’ לפחות) במהלך היום עדיפות למים/חליטות תה כגון חליטות מליסה, קמומיל, מנטה, לואיזה, עשב לימון ותה ירוק.

תוספי תזונה

הערה: בשוק ישנם תוספי תזונה רבים אשר מתאימים לחולי סוכרת סוג 2 ולסיבוכי המחלה. ובשביל שלא יקרה מצב של “תפסת מרובה לא תפסת” יש לבחור בצורה מושכלת את המתאימים ע”פ מצבו של המטופל. למשל בהופעת המחלה יש לבחור בתוספים אשר ישלימו את תזונתו של המטופל אם היא אינה תקינה. בסוכרת מתקדמת ניתן להוסיף תוספים נוספים שמיועדים לעצירת ההתדרדרות. יש לשים לב שאין התנגשות עם תרופות שהמטופל צורך.

תוסף 1: כרום פיקולינט

עיקר עבודתו בגופנו הוא השתתפותו במטבוליזם של גלוקוז. הכרום נקשר לרצפטורים בממברנת התא ומאפשר פתח למולקולת הגלוקוז להיכנס פנימה ללא אינסולין כלל. ישנה מציאות שחולה סכרת הנוטל כרום יוכל להפחית את כמות התרופות, ומנגד יכול להגיע עד למצב של תת סוכר בדם (ולכן חשוב להיוועץ עם איש מקצוע מוסמך). הכרום מתפנה מגופנו דרך הכליות די בקלות ולכן תרופות משתנות מפחיתות את ריכוזו בדם. בנוסף קליטתו מן המזון דלה מאוד ופוחתת עוד יותר עם הגיל ולכן אנשים מבוגרים יסבלו מרמות נמוכות שלו בדם, במיוחד חולי סוכרת ויתר לחץ דם גבוה. כרום מסייע גם בהפחתת הכמיהה לסוכר ולפחמימות מזוקקות. יעיל גם ברמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים – ע”י ניצול שריפת שומנים.

מקורות במזון: שמרי בירה, גריסים (שעורה), פטריות, שעועית, אגוזים, ירקות שורש, מולסה, דגנים מלאים – (זניח). באופן כללי ירקות ופירות מכילים מעט מאוד כרום.

מינון מומלץ: 200-500 מק”ג ליום. חולה סוכרת עם רמות גבוהות במיוחד יכול ליטול עד 1000 מק”ג. יש ליטול בסמוך לארוחות.

תוסף 2: חומצות שומן חיוניות

חומצות שומן מעודדות יצור חומרים הנקראים פרוסטגלנדינים מסוג PG1+PG3 הנחשבים לנוגדי דלקת חשובים בגופנו ובתוך כך מעכבות את פעולת מתווכי הדלקת, הנקראים PG2. בנוסף הן נדרשות לשם תפקוד תקין של הורמוני הגוף ואינסולין בכללם. מסייעות להלחם בהיפרכולסטרולמיה, מחזקות את מעטפת הממברנה, תומכות במע’ העצבים ומפחיתות סטרס.

מקורות מהצומח: אצות, זרעי פשתן, זרעי צ’יאה, אגוזי מלך, סויה.

מהחי: דגים (בעיקר דגי ים עמוקים), סלמון, מקרל, הליבוט, טונה והרינג.

מינון מומלץ: 1-3 גרם (EPA+DHA) ביום, על פי חומרת המצב.

תוסף 3: חומצה אלפא ליפואית

חומצה אלפא ליפואית מיועדת לשלבים המתקדמים של המחלה כגון נוירופתיה היקפית ורטינופתיה סוכרתית. לחומצה זו יש השפעה על חילוף חומרים של סוכרים, על עידוד שיקום סיבי העצב, על שיפור זרימת הדם לעצבים הפריפריים והגברת רגישות התאים לאינסולין. חומצה אלפא ליפואית משמשת גם כנוגדת חמצון רבת עוצמה, היא חודרת דרך מחסום הדם-מוח ומונעת נזק של רדיקלים חופשיים בתאי המוח. יתרונה ע”פ נוגדי החמצון האחרים שהיא עובדת הן בפזה שומנית והן בפזה מיימית ועל כן יכולה לטפל ברדיקלים מחוץ לתא ובתוכו. היא משפרת פעילות של ויטמין C וויטמין E. היא מיוצרת בכבד בכמות מועטה וכמובן שיצורה הולך ופוחת עם הגיל. במחקרים נמצא שיפור משמעותי בהגלדת פצעים היקפיים, העלאת ריכוז נוגדי החמצון בדם ועצירת הירידה בראיה.  מקורות במזון: כבד ואיבריים פנימיים, ברוקולי, כרוב (וכול יתר המצליבים), ירקות שורש, אפונה, עגבנייה.

מינון מומלץ: 600-1200 מ”ג ביום.

תוסף 4: סיבים תזונתיים

  • סיבי פסיליום (פלנטגו), גואר גאם, סובין שיבולת שועל, פקטין טבעי. גלוקומאנן סיב המיוצר משורש ה konjac . כל אלו יעשו את העבודה מצוין. כאשר סיבי הפסיליום יסייעו יותר למי שסובל גם מעצירות.

מינון מומלץ: 5-15 גר’. את הפסיליום שותים עם כוס מים גדולה. את סיבי הגואר גאם בדר”כ מפזרים באוכל, הם מתמוססים היטב. קיים גם בכמוסות, חשוב לשתות הרבה בזמן נטילת הסיבים.

צמחי מרפא

ישנם מס’ צמחי מרפא מובילים לאיזון רמות הסוכר ולמניעת סיבוכי המחלה. מומלץ להיוועץ באיש מקצוע מוסמך להרכבת פורמולת צמחים אישית.

אמיר לוי, נטורופת והרבליסט קליני

 

כתוב תגובה

Masterfully Handcrafted for Awesomeness

WE DO MOVE

YOUR WORLD

Greatives – Design, Marketing, Sales

Working Hours : 09:00 – 19:00
Address : 44 Oxford Street, London, UK 22004
Phone : +380 22 333 555

Accessibility